בשבת שעברה נסענו לסינמה סיטי בגלילות לצפות בסרט "האודיסאה",הפקה קולנועית טרייה לסיפור בן שלושת אלפים שנה (עתיק כמו התנ"ך),המתאר את מסע חזרתו של אודיסיאוס לביתו לאחר הקרב בטרויה. יש בי חיבור רגשי עמוק להרפתקאות אודיסאוס:כשהייתי ילד קטן אבי נהג לספר לי עליהם,וכשהייתי אבא צעיר העברתי אותם הלאה לילדיי. נראה לי
באחת מארוחות הצהריים השבוע,מישהי דיברה על השקיעות הנהדרות שיש בימים האחרונים,ואיך שקיעה יכולה לגרום לה לעצור ולהזיל דמעה.היה נראה לי שהיא אומרת את זה קצת במבוכה,אולי מקווה שזה לא רגשני מדי לשיחת צהריים עם חברים לעבודה. המשפט שלה הזכיר לי משפט של קארל רוג'רס (אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית) שקראתי פעם,והלכתי לחפש
התרגום המוכר של המילה wake (כמו ב wake-up) הוא להתעורר.זה יכול להיות במובן הפשוט של להתעורר משינה,או במובן המטאפורי, כמו למשל להתחיל לראות משהו שלא הבחנו בו עד כה.ביהדות ובבודהיזם לדוגמה, מתייחסים להתעוררות בהיבטים של התפתחות רוחנית. למילה wake יש תרגום נוסף שנחשפתי אליו לאחרונה:שובל – השובל שהספינה משאירה אחריה בהפלגה.גם לאחר
ביום האחרון של שנת הלימודים, מורה אחת נתנה לתלמיד אחד כמתנת פרידה "תיבת אוצרות" וביקשה ממנו לפתוח אותה רק לפני השינה.בלילה, במיטה, התלמיד פתח את הקופסה בסקרנות וגילה בתוכה שוקולדים ופתקים.בכל פתק כתבה המורה "תכונת אוצר" אחת שהיא מזהה בו.למשל, על פתק אחד, "יש לך לב זהב". על פתק אחר,
"בוקר טוב, עוד דקה האוכל מוכן, בוא."איזה כיף לשמוע את המשפט הזה. סימן שיום שישי.בכל יום אחר הוא היה יוצא מהבית כבר בחמש בבוקר ואנו נפגשים רק בערב.יום שישי זה היום החופשי שלו.גם בריח של הבצל המטוגן והנקניק שממלא את הבית אי אפשר לטעות.ארוחת הבוקר השבועית של שלושתנו. היא, הוא
בסיס עתלית לפני כשלושים שנה. קור של פברואר, גשם שוטף, ים סוער. בעוד מספר ימים אני צפוי לקבל מחזור חדש של חניכים במסגרת מסלול הכשרת הלוחמים של שייטת 13.ששת החודשים הקרובים שבהם אפקד על המחזור מהווים את השלב הראשון והקשה ביותר במסלול מפרךשבמהלכו יהפכו חבורת נערים בני 18 לצוות לוחמים
הבוקר קיבלתי מחבר יקר הודעת וואטסאפ בצירוף קובץ שמע קצר בן 6 דקות."חשבתי עלינו – עליי ועליך ואיך כל אחד תורם את הלבבאיות שלו בדרכו" הוא כתב לי,והמליץ להקשיב לקטע המושמע. ההודעה שלו סיקרנה אותי, למרות המילה הלא ברורה – "לבבאיות" – שהיתה בה.לא ייחסתי לה יותר מדי חשיבות, אפילו
מישהי שאני מאוד אוהב העלתה לאינסטגרם את הפוסט הבא: "אחד הדברים שאני הכי אוהבת ביוגה הוא שאני לא צריכה שום דבר חוץ מאת הגוף שלי כדי לתרגל.תרגול שלי. עם עצמי.רק אני והגוף שלי.אפשר לעשות את זה בכל מקום, בכל זמן.אין צורך באביזרים, במשקולות, במכשירים.אין צורך בחדר או חלל ספציפי.אני יכולה
הבוקר נזכרתי באירוע שחוויתי לפני כארבעים שנה.זה היה בתחילת שנות השמונים, בתקופת החופש הגדול.אני בגיל בית הספר היסודי, עולה לכיתה ה' או ו' או משהו כזה.היו אז הרבה פחות ערוצים בטלוויזיה ומחשבים אישיים.הסמארטפונים ו"בעיית המסכים" עוד לא נולדו.את מרבית הזמן הפנוי הייתי מבלה בשכונה עם חברים. באותו קיץ, יצא לשוק
בסיפור הידוע על הגוזל והביצה, ילד קטן מבחין בביצה שנסדקת ובגוזל המתקשה לצאת ממנה. מתוך רצון לעזור לגוזל, הילד שובר את קליפת הביצה ומאפשר לגוזל לצאת החוצה, אך מגלה שהגוזל אינו יכול לעוף כיון שכנפיו לא התפתחו מספיק. כנפיו של הגוזל מתחזקות בזכות הדחיפות החוזרות ונשנות של קליפת הביצה העוטפת
תגובות אחרונות