לפעמים משהו קורה.אירוע מתרחש.משהו או מישהו נכנס לחיינו.משפיע על מצב הרוח ועל התוכניות שלנו. **רשימה חלקית של אירועים מאתגרים שאני חוויתי השבוע:עומס ומורכבות בעבודה.עניין רפואי לא צפוי במשפחה, לילה לבן במיון ואשפוז למספר ימים.מתח לפני, תוך כדי ואחרי בחירות לכנסת.קושי בינאישי עם אדם קרוב.חסימה ל-24 שעות של חשבון הוואטסאפ שלי.
הצעה למושג חדש: "חתירה למגע מקרב" המושג מחבר בין שני עולמות שונים: "חתירה למגע"מושג המוכר מהעולמות הצבאיים, המעיד על אומץ, תנועה, יוזמה והתמודדות עם קושי וסכנה.ב"חתירה למגע" אנו נעים קדימה, מצמצמים את הפער שבינינו לבין האיום.אנו עושים זאת גם אל מול סכנה, בתנאי חוסר וודאות, ובמצבים שעלולים להיות להם מחירים.בחתירה
בימים הראשונים שאחרי השבעה לאוקטובר,כשהתחילו להתפרסם שמות של חיילים ואזרחים שנהרגו בקרבות ושנרצחו,שמתי לב שלצד חלק מהשמות מוסיפים שלוש אותיות: הי"ד. בהתחלה, בהיסח הדעת ומבלי להקדיש לכך יותר מדי תשומת לב,חשבתי שמדובר בציון של שושלת משפחתית כלשהי,אבל מהר מאוד הבנתי שזה קיצור של הביטוי "השם יקום דמו/דמה". בשלוש השנים שחלפו,
השבוע חזרתי לספרו הנפלא של אטול גוואנדה, "להיות בן תמותה".קראתי אותו לראשונה ב 2018 במהלך התמודדות עם אירוע רפואי מורכב במשפחה,ומאז עוד כמה וכמה פעמים.בכל פעם שאני קורא בו או מרפרף בין העמודים המקופלים והקטעים המודגשים,אני מתמלא השראה, משהו בי נרגע, והלב שלי נפתח ומתרחב. כותרת המשנה של הספר היא
חלק מההשתלמויות שאנחנו עוברים בחיים הן השתלמויות שבחרנו בהן, כמו לדוגמה:לימוד נהיגה, מסלול בצבא, קורס מקצועי, תירגול יוגה או סטאז'.במצבים האלה, גם אם איננו מבינים באמת (ולרוב אנחנו לא מבינים), לאן בדיוק אנחנו נכנסים,אנחנו מודעים לכך שמתחילה עבורנו תקופת השתלמות שבמהלכה נלמד, נחווה ונשתנה.בסוף התקופה נהיה עם ידע, כלים, מיומנויות
כשהתחיל השבוע הזה, לא יכולתי לצפות איך הוא יתפתח ואיזה תנועת חיים חדשה תיווצר בו.משהו לא מתוכנן נכנס, משך את תשומת הלב שלי וחלק ניכר מזמני ומהאנרגיה שלי.אני בכוונה משאיר את זה קצת עמום וכללי כרגע,גם כי התוכן לא ממש משנה, וגם כי יש לי פחות צורך לשתף בפרטים. אם
אתמול: 19:28 שיחת טלפון קצרה מידיד שמבקש סיוע בחיבור עבור מטופל שלו.19:33 אני מתקשר לחבר בניסיון לבצע חיבור. הוא לא עונה.19:34 אני מתקשר לחבר נוסף, הוא בממתינה.19:37 החבר הראשון חוזר אלי. אנחנו מדברים כעשר דקות והוא מציע את עזרתו.19:50 אני מתקשר לידיד שביקש סיוע, מעדכן אותו, ומעביר לו את הפרטים
“Between stimulus and response there is a space.In that space is our power to choose our response.In our response lies our growth and our freedom.” ~ Viktor E. Frankl בשלוש השורות האלה טמון מסר,שבעיניי ועבורי, הוא אולי השיעור הכי חשוב לחיים. יש לו מספר תרגומים לעברית, הנה אחד הנפוצים שבהם:
לפני מספר שנים (אני לא זוכר כמה בדיוק) חלמתי את החלום הבא: בחלום מצאתי את עצמי בתוך אחו ירוק ואינסופי.הוא היה כל כך ענק, שקו האופק שלו התעגל בעדינות כמו פני כדור הארץ במבט מרחוק.יכולתי לראות בבירור את הבדלי הגובה, והיה לי ברור שגם מעבר לאופק, המרחב הירוק הזה ממשיך
אם היו עושים תחרות ספרים,ומשקללים את היחס בין הערך שמקבלים מקריאת ספר,למספר המילים שבו,יש לי תחושה ש"ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיז,היה מתמקם גבוה ברשימה. 110 העמודים של הספר,מצליחים לזקק רעיון חשוב ומשמעותי,בצורה נגישה, זורמת ומלאת דוגמאות. על פי דון מיגל רואיז,הרבה מהסבל שלנו נובע מאמונות שאנחנו מאמצים או יורשים,מהסביבה שלנו וממסגרות
תגובות אחרונות