אחד המדדים המקובלים בעולם מערכות המידע לאיכות של מערכת הוא "זמן בין תקלות".ככל שהזמן הממוצע בין תקלות גבוה יותר כך המערכת בריאה ויציבה יותר.לעומת זאת זב"ת (זמן בין תקלות) אפס, מציין שבכל רגע נתון במערכת יש תקלה מסוימת.בדומה למדד איכות של מערכות מידע, אפשר לחשוב על מדדים לאיכות החיים האנושית: א.
לפני מספר שנים שמתי לב שיש מספר רגשות מסוימים שאני מרגיש שוב ושוב בהמון מצבים ואירועים.בהשוואה לרגשות אחרים, הרגשות המסוימים הללו היו הרבה יותר נפוצים עבורי.הייתי מרגיש אותם עשרות פעמים ביום, בעוצמות משתנות.במבט לאחור, נראה לי שכמעט בכל שעה נתונה הם היו עולים.הרגשות הללו, שהיו עולים בי כל הזמן היו
מנכ"לית שאני מלווה בחודשים האחרונים שיתפה אותי בקושי שהיא חוותה השבוע.זה קרה במהלך שיחה עם בן משפחה שהיא אוהבת ושיקר לה מאוד.תוך כדי השיחה, מתוך כוונה טובה ובלי לחשוב יותר מדי,היא אמרה משהו שלא יצא כפי שהיא רצתה.האדם שהיה איתה פירש את מה שהיא אמרה כביקורת, וכשיפוטיות שלה כלפיו.ברגע אחד,
מישהי שאני מאוד אוהב העלתה לאינסטגרם את הפוסט הבא: "אחד הדברים שאני הכי אוהבת ביוגה הוא שאני לא צריכה שום דבר חוץ מאת הגוף שלי כדי לתרגל.תרגול שלי. עם עצמי.רק אני והגוף שלי.אפשר לעשות את זה בכל מקום, בכל זמן.אין צורך באביזרים, במשקולות, במכשירים.אין צורך בחדר או חלל ספציפי.אני יכולה
את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש למילים של טיך נהאת האן,נזיר זן וייטנאמי, סופר ופעיל שלום שנפטר לפני מספר שנים. וכך הוא כותב על המקום שבו הקרב מתחיל: "כאשר מישהו אומר לך משהו לא נעים, ייתכן שתרצה להגיב מיד.זה המקום שבו הקרב מתחיל.הדרך המורגלת הזו של תגובתיות, יוצרת מסלול שחצוב היטב במוחך.כאשר
כך זה קורה:אנו נמצאים באינטראקציה עם אדם כלשהו.שומעים משפט מסוים שהוא אומר (לעתים זו מילה בודדת), או רואים משהו שהוא עושה (או לא עושה). ואז… הדבר הזה (המילה, המשפט או המעשה) שהוא אמר או עשה,מקפיץ אצלנו טריגר, שמייצר אצלנו רגש ומניע אותנו לפעולה.תוך עשירית שניה, בעקבות אותו משפט או מעשה,אנו יכולים למצוא עצמנו במקום שונה מאוד
בחודשים האחרונים אני עוסק הרבה בנושא מיקוד תשומת הלב.עם השנים מתחדדת לי ההבנה שתשומת הלב היא המשאב הכי חשוב שלנו,משאב המשפיע עלינו יותר מכל משאב אחר. מה הכוונה? איך זה קורה בדיוק? ברגע זה קורים סביבנו, במדינה ובעולם, אינסוף דברים.יכולת הקליטה והעיבוד שלנו מוגבלים ולא אינסופיים,ולכן, מתוך אותו אינסוף דברים שקורים
הספר "מלכוד 22" שנכתב על ידי גוזף הלר יצא לאור בארצות הברית בשנת 1961.הוא זכה להצלחה עולמית, תורגם לשפות רבות והיה לרב-מכר ברבות ממדינות המערב."מלכוד 22" נחשב לאחת היצירות הספרותיות הבולטות במאה העשרים, ואף עובד לקולנוע בשנת 1970. מספרים על ג'וזף הלר שבאחת המסיבות שהוא השתתף בה,ניגש אליו חברו הסופר
יש רעיון בספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מאת סטיבן קובי,שקראתי לראשונה לפני למעלה שלושים שנה, שנגע בי מאוד ושמלווה אותי מאז:תארו לעצמכם, שאתם מתעוררים בוקר אחד ומגלים שכל חייכם טיפסתם על הסולם הלא נכון.אפשר למשל לטפס במעלה הקריירה בהצלחה רבה, כדי לגלות שלאורך השנים פגעתם בבריאותכם,או הזנחתם את
אתי הילסום נולדה באמסטרדם בשנת 1914.היא נרצחה בשואה והשאירה אחריה יומנים אנושיים, מרגשים ומלאי עוצמה.היומנים נכתבו בשנים 1941-1943, במהלך מלחמת העולם השניה, כשאתי בשנות העשרים המאוחרות לחייה.הקטעים הבאים הם מתוך יומניה שנערכו לספר, שבין היתר תורגם לעברית בשם "השמיים שבתוכי". כשאני קורא את מילותיה של אתי הילסום מתעוררות בי שתי מחשבות-תחושות
תגובות אחרונות