אם היו עושים תחרות ספרים,
ומשקללים את היחס בין הערך שמקבלים מקריאת ספר,
למספר המילים שבו,
יש לי תחושה ש"ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיז,
היה מתמקם גבוה ברשימה.
110 העמודים של הספר,
מצליחים לזקק רעיון חשוב ומשמעותי,
בצורה נגישה, זורמת ומלאת דוגמאות.
על פי דון מיגל רואיז,
הרבה מהסבל שלנו נובע מאמונות שאנחנו מאמצים או יורשים,
מהסביבה שלנו וממסגרות חינוך שונות שמעבירות אותנו "אילוף",
לעיתים מבלי שנהיה מודעים לכך.
המודעות לאמונות שיוצרות את הסבל ולקיחת אחריות אישית,
מאפשרות לנו לאמץ אמונות חדשות (על כן השם "ארבע ההסכמות"),
ולהפחית את הסבל שאנו חשים ו/או מעוררים באחרים.
**
באחד העמודים הראשונים בספר, מתואר דימוי המשווה את התודעה האנושית לעור:
"דמיינו שהתודעה האנושית זהה לעורכם.
אתם יכולים לגעת בעור בריא והוא מעניק לכם תחושה נהדרת.
עורכם נועד למגע ותחושת המגע נהדרת.
כעת דמיינו שנפצעתם והעור נחתך והזדהם.
אם תגעו בעור המזוהם, תחושו כאב,
ולפיכך אתם מנסים לכסות את העור ולהגן עליו.
אם יגעו בכם לא תחושו הנאה מפני שזה גורם לכם כאב.
כעת דמיינו שכל בני האדם חולים במחלה הזו.
הם אינם יכולים לגעת אלה באלה מפני שזה יגרום להם כאב.
לכולם יש פצעים על עורם, כך שנדמה שהנגע הוא דבר נורמלי,
וגם הכאב נחשב לדבר נורמלי.
אנו מאמינים שכך אנחנו אמורים להיות.
האם אתם מסוגלים לדמיין איך היינו מתנהגים זה עם זה
אם כל בני האדם בעולם היו נגועים במחלת העור הזו?
כמובן שכמעט ולא היינו מחבקים אחד את השני מפני שזה היה מכאיב מדי.
היה עלינו ליצור ריחוק גדול בינינו.
התודעה האנושית תואמת במדויק לתיאור העור הנגוע.
לכל אדם גוף רגשי המכוסה כולו בפצעים מזוהמים.
כל פצע מזוהם ברעל רגשי –
הרעל של כל הרגשות הגורמים לנו לסבול,
כגון שנאה, כעס, צרות עין, חרטה ועצב.
מעשה של חוסר צדק או הגינות פותח פצע בתודעתנו
ואנו מגיבים ברעל רגשי בשל התפיסות והאמונות שלנו באשר לחוסר צדק והגינות.
התודעה כה פגועה וגדושה ברעל בגלל תהליך האילוף,
שאף שהכול מתארים זאת כדבר נורמלי,
אני אומר לכם שאין זה כך."
**
אני אוהב את הדימוי הזה והוא ממש חזק עבורי:
התודעה שלנו מושפעת מהסביבה שלנו והיא עלולה להיפצע ולהזדהם.
תודעה פצועה או מזוהמת, יכולה להיות בתהליך ריפוי או התדרדרות.
לסביבה שלנו יש השפעה עצומה על התודעה שלנו,
לנו יש השפעה עצומה על תודעות של אנשים אחרים,
ויש לנו גם אחריות מלאה לטיפול בתודעה של עצמנו.
זו עבודה מתמשכת לכל החיים.
**
לפני מספר ימים שודר בערוץ 12 הגמר של סדרת הריאליטי "המרוץ למיליון".
צפיתי בגמר (ובכל העונה) בהנאה גדולה ביחד עם משפחתי.
העונה, יותר מבכל עונה אחרת,
מתחרי המרוץ וההפקה יצרו פלטפורמה שמרבה טוב,
מעודדת פירגון, חמלה, חברות, אכפתיות, חיבור ושיתוף פעולה.
עבורי העונה הזו עוררה הרבה שמחה ותקווה,
הוכחה שגם טלויזיה מסחרית יכולה לספק בפריים-טיים "סחורה" אחרת.
כצופים וכצרכנים של תוכן,
אנחנו מושפעים מהסדרה שאנו צופים בה, ומהערוץ שאנו בוחרים בשלט.
יש לנו אפשרות לעבור ערוץ, או לסגור את הטלויזיה.
ברשתות החברתיות אנחנו יכולים לבחור אחרי מי לעקוב, אם בכלל.
האחריות היא עלינו.
כהורים, אנשי חינוך, עובדים, אנשי ציבור,
חשוב לזכור שאנחנו משפיעים, כנראה יותר מכפי שאנחנו רואים או מעריכים.
עם קצת תשומת לב וכוונה,
אנחנו יכולים להיות "המרוץ למיליון" שמשפיע בצורה חיובית על הסביבה שלנו.
שעוזר לרפא פצעים ולא לזהם אותם.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
נ.ב. סוף שנת הלימודים מתקרב
בשבועות האחרונים קיבלתי מספר הזמנות לספר שלי "חיים מלאים",
שאנשים רכשו כמתנות לצוותים שלהם, לסיום תפקיד, או לפרידה מאדם שעוזב.
ספר שכזה עם הקדשה אישית שלכם בתוכו, יכול להיות דרך נהדרת להודות למורה או לצוות.
בקישור הבא ניתן לקבל פרטים נוספים ולרכוש את הספר בהנחה.
הכניסו קוד קופון "חייםמלאים" לקבלת הנחה נוספת מעבר למה שמצוין באתר.
מעוניינים ברכישה קבוצתית של 10 ספרים ומעלה? צרו איתי קשר במייל חוזר לקבלת מחיר מיוחד.