התרגום המוכר של המילה wake (כמו ב wake-up) הוא להתעורר.זה יכול להיות במובן הפשוט של להתעורר משינה,או במובן המטאפורי, כמו למשל להתחיל לראות משהו שלא הבחנו בו עד כה.ביהדות ובבודהיזם לדוגמה, מתייחסים להתעוררות בהיבטים של התפתחות רוחנית. למילה wake יש תרגום נוסף שנחשפתי אליו לאחרונה:שובל – השובל שהספינה משאירה אחריה בהפלגה.גם לאחר
מילים ומושגים לא רק משקפים מציאות, הם יוצרים אותה.זה נכון גם ברמה האישית וגם ברמה חברתית או לאומית. בשבוע האחרון אני קורא ומקשיב לספרים שונים העוסקים בטיפול בגישה הנרטיבית.זה עולם מרתק, שהמסר שלו בגדול הוא שלכל אחד מאתנו יש סיפור על עצמו.הסיפור הזה על עצמנו התפתח מתוך חוויות החיים שלנו
1.בהרצאת TED מטלטלת מ 2019, העיתונאית קרול קדוולדר מתייחסת לבחירות הברקזיט מ 2016(משאל העם בבריטניה בנוגע להחלטה האם לעזוב את האיחוד האירופי או להישאר חלק ממנו).קדוולר מתארת כיצד פייסבוק איפשרה לגורמים בעלי אינטרס וממון,להפיץ בצורה מדויקת מאוד לקבוצות "מתנדנדות", מידע שקרי על אירועים שלא התרחשו,וכך, תוך ליבוי פחד ושנאה, להטות
עליזה גולדשטיין מסיימת את ספרה "עכשיו, באמצע החיים – על חופש, אהבה ואובדן" בפסקה הבאה: "בניגוד לגוף, שבו התהליך של צמיחה, הבשלה וקמילה הוא מוגדר בהתפתחותו וחד־כיווני,יש נחמה גדולה בידיעה שהנפש ממשיכה להתפתח לאורך כל חיינו.זהו תהליך דינמי ומשתנה, הכולל תקופות ושלבים של התרחבות, ולעתים של הצטמצמות.הנפש עולה ופורחת ושוב קמלה ונובלת, מגיעה
מאז שהתחילה המלחמה הזאת, בשבת לפני ארבעה וחצי שבועות,הזמן מרגיש כמו עיסה אחת גדולה:ימים ולילות שמתערבבים, ילדים ללא מסגרות, עבודה ובית שמתערבבים,אזעקות והתראות, כניסות ויציאות, רצף אירועים שרודפים זה את זה.במצבים כאלה, קשה יותר לחשוב בצלילות, הראייה מעורפלת והזיכרון מתעתע.ניסיתי להיזכר איך הייתי ואיפה היינו לפני שנה בזמן הזה, בפסח
באחת מקבוצות הוואטסאפ שלי קיבלתי השבוע המלצה חמה על הספר "אחרי כל המדבר הזה".עוד באותו יום הזמנתי אותו אונליין, וביום רביעי בערב הוא הגיע אלי.אתמול פינקתי את עצמי בחצי יום חופש ויצאתי מהבית לחפש מקום שקט לשהות בו.לקחתי איתי תיק גב קטן ובתוכו עט, מחברת ואת "אחרי כל המדבר הזה".אחרי כרבע
באחד הערבים השבוע יצאתי מביקור אצל אמי ונכנסתי לרכב.הרחוב שבו אמי גרה הוא חד סטרי, ומכוניות חונות משני צידיו.נתיב הנסיעה שבין שני טורי המכוניות הצרות צר יחסית,וחשוב לנסוע שם בערנות. מכל עבר יכולה לצאת מכונית חונה או להיפתח דלת. לאחר שנכנסתי לרכב, הבטתי במראה הימנית (חניתי בצד שמאל של הרחוב),אותתי,
בשבוע שעבר חלקתי עם המחלקה שלי בעבודה,הרצאת TED מעניינת וחשובה, שרלוונטית מאוד לתקופה הזו.ההרצאה הועברה על ידי לוסי הון,שבמשך שנים חקרה את נושא ה-Resilience (חוסן, גמישות והתמודדות),עד שעברה אירוע מטלטל ומשנה חיים שגרם לה לחוות בעצמה מה שראתה במשך שנים כחוקרת.כהכנה להרצאת 5 הדקות שלי למחלקה,חיפשתי פוסט שכתבתי בעבר על לוסי
השבוע נחשפתי להרצאה שנשא רוג'ר פדרר, אחד מגדולי שחקני הטניס בכל הזמנים,בטקס הסיום של בוגרי אוניברסיטת דארטמות' ב-2024.במהלך ההרצאה הוא שיתף בשלושה שיעורים מרכזיים על החיים, מנקודת מבט של טניסאי על. השיעור השני שלו היה מעניין במיוחד ואפילו קצת מפתיע.פדרר שיתף שבמהלך הקריירה שלו הוא שיחק 1,526 משחקי יחידים וניצח
"בסופו של דבר, כשתגיעו לגילי,תמדדו את הצלחתכם בחיים לפי כמה מהאנשים שאתם רוצים שיאהבו אתכם באמת אוהבים אתכם.אני מכיר אנשים שיש להם הרבה כסף,והם זוכים להוקרה בארוחות ערב וקוראים על שמם אגפים בבתי חולים.אבל האמת היא שאיש בעולם אינו אוהב אותם.אם תגיעו לגילי ואיש לא יחשוב עליכם טובות,לא אכפת לי
תגובות אחרונות