לפעמים משהו קורה.אירוע מתרחש.משהו או מישהו נכנס לחיינו.משפיע על מצב הרוח ועל התוכניות שלנו. **רשימה חלקית של אירועים מאתגרים שאני חוויתי השבוע:עומס ומורכבות בעבודה.עניין רפואי לא צפוי במשפחה, לילה לבן במיון ואשפוז למספר ימים.מתח לפני, תוך כדי ואחרי בחירות לכנסת.קושי בינאישי עם אדם קרוב.חסימה ל-24 שעות של חשבון הוואטסאפ שלי.
בשבת שעברה נסענו לסינמה סיטי בגלילות לצפות בסרט "האודיסאה",הפקה קולנועית טרייה לסיפור בן שלושת אלפים שנה (עתיק כמו התנ"ך),המתאר את מסע חזרתו של אודיסיאוס לביתו לאחר הקרב בטרויה. יש בי חיבור רגשי עמוק להרפתקאות אודיסאוס:כשהייתי ילד קטן אבי נהג לספר לי עליהם,וכשהייתי אבא צעיר העברתי אותם הלאה לילדיי. נראה לי
אתמול: 19:28 שיחת טלפון קצרה מידיד שמבקש סיוע בחיבור עבור מטופל שלו.19:33 אני מתקשר לחבר בניסיון לבצע חיבור. הוא לא עונה.19:34 אני מתקשר לחבר נוסף, הוא בממתינה.19:37 החבר הראשון חוזר אלי. אנחנו מדברים כעשר דקות והוא מציע את עזרתו.19:50 אני מתקשר לידיד שביקש סיוע, מעדכן אותו, ומעביר לו את הפרטים
לפני מספר שנים (אני לא זוכר כמה בדיוק) חלמתי את החלום הבא: בחלום מצאתי את עצמי בתוך אחו ירוק ואינסופי.הוא היה כל כך ענק, שקו האופק שלו התעגל בעדינות כמו פני כדור הארץ במבט מרחוק.יכולתי לראות בבירור את הבדלי הגובה, והיה לי ברור שגם מעבר לאופק, המרחב הירוק הזה ממשיך
בספרו Same as Ever מתייחס מורגן האוסל לקצב השינויים המואץ שמאפיין את העידן הנוכחי,ומעלה את הרעיון המעניין הבא:דברים שלא קרו מעולם קורים בכל יום, אבל הטבע האנושי לא משתנה כבר אלפי שנים.אין לנו מושג מה יקרה בעתיד.אנחנו לא יכולים לצפות אילו שינויים טכנולוגיים, פוליטיים, תרבותיים, סביבתיים וכו' יתחוללו וכיצד הם
ביום האחרון של שנת הלימודים, מורה אחת נתנה לתלמיד אחד כמתנת פרידה "תיבת אוצרות" וביקשה ממנו לפתוח אותה רק לפני השינה.בלילה, במיטה, התלמיד פתח את הקופסה בסקרנות וגילה בתוכה שוקולדים ופתקים.בכל פתק כתבה המורה "תכונת אוצר" אחת שהיא מזהה בו.למשל, על פתק אחד, "יש לך לב זהב". על פתק אחר,
לאחר מלחמת המפרץ, נשאל גנרל שוורצקופף (מפקד כוחות הברית באותה תקופה) באחד הראיונות:"מה המשפט האחד שהיית רוצה שיכתבו על המצבה שלך?", או במילים אחרות, איך היית רוצה שיזכרו אותך? הוא חשב לרגע ואז ענה:"חייל טוב, ששירת את מדינתו ואהב את משפחתו". **אני ממש אוהב את המשפט הזה:את התמציתיות שלו (8
השבוע, לפני עשר שנים בדיוק, יצאנו קבוצה של 25 חבר'ה לסופ"ש בגולן.זו היתה סוג של התארגנות ראשונה מאז השיחרור, שהתייצבנו אליה בהרכב כמעט מלא,כולל שלישייה שהגיעה במיוחד מחו"ל. כדי שמשהו כזה יקרה, לרוב צריך מישהו או כמה מישהו-ים שיהיו הכוח המניע, יארגנו וידחפו.לפני עשר שנים, הכוחות המניעים שלנו היו תומר
הפעם הראשונה שקראתי את "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" היתה לפני קרוב לשלושים שנה.אני לא בטוח איך הגעתי לספר הזה, אבל אני ממש זוכר סיטואציה קונקרטית שלי קורא בו.הייתי אז בן 26 או משהו כזה, כשנה לאחר השחרור מהצבא,זמן קצר לאחר שמאיה ואני עברנו לגור בחיפה לקראת תחילת לימודיי בטכניון.אני ממש
השאלה שאני הכי אוהב לשאול מועמדים בראיונות עבודה,(אני תמיד משאיר אותה לסוף הראיון),זה האם יש או היתה דמות מסוימת בחיים שלכם,שהשפיעה עליכם עמוקות ועיצבה במידה רבה את מי שאתם היום.יש משהו בשאלה הזו שמחבר אנשים לעצמם וממש משפיע על האנרגיה של השיחה.פעמים רבות כשהם מספרים לי על אותם אנשים (הורים,
תגובות אחרונות