אחד המדדים המקובלים בעולם מערכות המידע לאיכות של מערכת הוא "זמן בין תקלות".ככל שהזמן הממוצע בין תקלות גבוה יותר כך המערכת בריאה ויציבה יותר.לעומת זאת זב"ת (זמן בין תקלות) אפס, מציין שבכל רגע נתון במערכת יש תקלה מסוימת.בדומה למדד איכות של מערכות מידע, אפשר לחשוב על מדדים לאיכות החיים האנושית: א.
בחודשים שלפני השביעי לאוקטובר נהגתי לפתוח כל בוקר בכתיבת המשפטים הבאים: שלום.אני שמח להיות כאן-עכשיו.אני שמח להיות במקום-זמן-מצב הזה.אני שמח להיות בחוויה-התנסות הזו.אני שמח להיות באימון-תירגול הזה. ארבעת המשפטים הללו סייעו לי לשמר ולפתח מחשבות, אמונות ורגשות שרציתי לטפח בחיי. כל משפט מתחיל בצמד המילים "אני שמח" כיון שבשנים האחרונות שמחה היא
כך זה קורה:אנו נמצאים באינטראקציה עם אדם כלשהו.שומעים משפט מסוים שהוא אומר (לעתים זו מילה בודדת), או רואים משהו שהוא עושה (או לא עושה). ואז… הדבר הזה (המילה, המשפט או המעשה) שהוא אמר או עשה,מקפיץ אצלנו טריגר, שמייצר אצלנו רגש ומניע אותנו לפעולה.תוך עשירית שניה, בעקבות אותו משפט או מעשה,אנו יכולים למצוא עצמנו במקום שונה מאוד
בחודשים האחרונים אני עוסק הרבה בנושא מיקוד תשומת הלב.עם השנים מתחדדת לי ההבנה שתשומת הלב היא המשאב הכי חשוב שלנו,משאב המשפיע עלינו יותר מכל משאב אחר. מה הכוונה? איך זה קורה בדיוק? ברגע זה קורים סביבנו, במדינה ובעולם, אינסוף דברים.יכולת הקליטה והעיבוד שלנו מוגבלים ולא אינסופיים,ולכן, מתוך אותו אינסוף דברים שקורים
השבוע בחרתי לפתוח שתי סדנאות מנהלים שהנחיתי עם שרטוט של קו אופקי שחור על הלוח.חילקתי את הקו לשלושה מקטעים ואמרתי למשתתפים שבעוד רגע ארצה לשמוע מה המספר שהם נותנים לכל מקטע.התרגילון הקצר הזה, כשאין להם מושג עדיין מה מייצגים המקטעים עורר את סקרנותם.לעת עתה זכיתי בקשב ובתשומת הלב שלהם. התחלתי
יש רעיון בספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מאת סטיבן קובי,שקראתי לראשונה לפני למעלה שלושים שנה, שנגע בי מאוד ושמלווה אותי מאז:תארו לעצמכם, שאתם מתעוררים בוקר אחד ומגלים שכל חייכם טיפסתם על הסולם הלא נכון.אפשר למשל לטפס במעלה הקריירה בהצלחה רבה, כדי לגלות שלאורך השנים פגעתם בבריאותכם,או הזנחתם את
אתמול בשעה 19:00 כשסיימתי אימון פילאטיס,ניגשתי למכשיר הסלולרי ופתחתי ynet כדי להתעדכן במה שקורה.הכותרת הראשונה שקפצה לי היתה עדכון על מותו של גל מאיר איזנקוט,בנו של גדי איזנקוט הרמטכ"ל לשעבר וחבר הקבינט המלחמתי המצומצם. הידיעה הזו עוררה בי גל של עצב.התיישבתי על ספסל והתחלתי לקרוא כמה מהתגובות.בתוך שניות עלו בי
השבוע, כמו בכל שבוע, שוב פגשתי קושי. החיים שלנו מלאים בקשיים שונים שאנחנו פוגשים בכל יום מימי חיינו –מקשיים קלים המעוררים בנו אי-נוחות מסוימת ועד קשיים מורכבים המשפיעים בצורה ניכרת על חיינו. מספר דוגמאות טריות מהשבוע שקרו לי או לאנשים בסביבתי:התדרדרות של מצב רפואי ואשפוז בבית חולים, הודעה על אי-קבלה
ניהול זמן, בדומה למערכות יחסים, היא מיומנות קריטית שתמיד אפשר לפתח יותר,ושתרומתה והשפעתה על חיינו היא אדירה.יש משהו קצת מיושן, מקטין ולא מדויק בכותרת "ניהול זמן", כאילו זמן זה משהו שאפשר לנהל אותו.המושג שהרבה יותר מדבר אלי הוא "ניהול אנרגיה ותשומת לב".למי ולמה אנו מקדישים את תשומת הלב והאנרגיה שלנו? מנהלת שפגשתי
על פי "עיקרון המסדרון", שכשאנו עומדים בפתחו של מסדרון ומתלבטים האם להיכנס אליו או לא,אין לנו יכולת לראות את כולו ולהבין מה הוא מכיל ולאן הוא ייקח אותנו.נקודת המבט שלנו צרה ומוגבלת.אנו רואים את חמשת המטרים הקרובים ואולי דלת אחת או שתיים, אך לא יותר מזה. "מסדרון" בחיים הוא נתיב
תגובות אחרונות