שני סוגים של כנות

לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל.
לצורך הסיפור אקרא לו יאיר.
לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה.
בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך:

"אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות.
אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא לוותר להם או לעגל פינות.
צורת ההתנהלות שלך גורמת נזק לך, לקבוצה שלך וגם למחלקה שלנו. הסטנדרטים יורדים והערכים נפגעים."

הייתי גאה באומץ שלי ליזום את השיחה ולדבר בכנות ובפתיחות גם אם לא יהיה נעים לשמוע את זה.
ראיתי עצמי כשומר הסף של ניהול אמיץ ולא מתפשר ואת יאיר כפחדן שחוטא לתפקידו.
תוך כדי השיחה ולאחריה הייתי הרבה פחות גאה בעצמי.
יצאתי מהשיחה במועקה גדולה.
יאיר נפגע.
נוצר ריחוק בינינו ולקח לנו זמן רב להתקרב חזרה.
המטרה שרציתי להשיג לא הושגה ומערכת יחסים חשובה נפגעה.

**
למה זה קרה ומה אפשר היה לעשות אחרת?

שני המרכיבים המרכזיים של התקשורת המקרבת הם אמפטיה וכנות.
על מנת ליצור חיבור אמיתי מלב אל לב, כנות חשובה לא פחות מהקשבה אמפטית.
עבור רוב האנשים המשמעות של כנות היא לשתף במה הם חושבים.
לא לשמור בבטן. להוציא החוצה.
כשהם עושים זאת הם מתגאים בכך שהם אותנטיים, שאינם צבועים.

תקשורת מקרבת מבדילה בין שני סוגי כנות: כנות "תנית" וכנות "ג'ירפית".

ב"כנות תנית" אנו אומרים לאנשים כל מה שאנו חושבים עליהם.
זה כולל את הדעות שלנו, ההאשמות והשיפוטים שיש לנו עליהם או על איך שהם מתנהלים.
בד"כ כנות שכזו מייצרת ריחוק שבא לידי ביטוי בהתקפת נגד של האדם שמולנו, מגננה (הצטדקות והסברים) או ניתוק מגע.
בשיחה שיזמתי עם יאיר הכנות שביטאתי היתה "תנית" והיא אכן הובילה לריחוק.

ב"כנות ג'ירפית" לעומת זאת אנו משתפים את האדם שמולנו במה שחי בתוכנו,
ועושים זאת ללא שיפוט או האשמה.
אנו מדברים על עצמנו ולא עליו.

הנה כלל אצבע פשוט שמסייע להבחין בין כנות תנית לכנות ג'ירפית:

"אני מרגיש/חושב X כי אתה…." זה ביטוי של "כנות תנית",
שמשליכה את האחריות לרגשות ולצרכים שלנו על אנשים אחרים.

"אני מרגיש X כי אני צריך…" הוא ביטוי של "כנות ג'ירפית",
שלוקחת אחריות על הצרכים והרגשות שלנו ולא משליכה אותם על מישהו אחר.

דוגמה להמחשה:
אדם שעבר צינתור ממשיך לעשן ולאכול מאכלים שמנים הנחשבים כבעלי סיכון גבוה.

אשתו "בכנות תנית":
"אתה חסר אחריות ומתנהג כמו ילד שלא אכפת לו מכלום.
אולי תתאפס כבר ותקח את עצמך בידיים? "

אשתו "בכנות ג'ירפית":
"כשאני רואה שאתה ממשיך לעשן ולאכול את המאכלים שהמליצו לך להפסיק,
אני מרגישה פחד גדול שתמות ושאני אשאר לבד לטפל בילדים."

**
גם אם נביע את עצמנו בדרך לא שיפוטית, ללא האשמות או דרישות,
עדיין יש סיכוי שהאדם שמולנו יפרש אותנו בצורה שונה ממה שהיינו רוצים.

אפילו אז, כשזה קורה, הפגיעות והחשיפה שיצרנו יכולה להוביל לדיאלוג ולהבנה,
שלא בטוח היו אפשריים או זמינים ללא הכנות שביטאנו.

מרשל רוזנברג, יוצר גישת התקשורת המקרבת, קורא לכנות הג'ירפית "כנות מבהילה" (Scary Honesty).
היא מבהילה כיון שאנו מבוהלים מלשתף אנשים במה באמת חי בתוכנו.
בלי עטיפות, ריכוכים או תוספות.
חלק מהקטע המאתגר של להיות כנים ולשתף אחרים במה שחי בנו זה לראות אותם מופתעים. כשאנשים שומעים את האמת שלנו הם עלולים להתרגז ולהיפגע.
לעתים הם יגיבו בצורה שתעורר בנו כעס או פחד.

לאנשים רבים, הקשבה אמפטית לאחרים הרבה יותר קלה מ"כנות ג'ירפית".
כשאנו משתפים בכנות אותנטית מה עובר עלינו, אנחנו נותנים לאנשים מתנה יקרת ערך.
אנו מאפשרים להם לראות אותנו ולבחור את התגובה שלהם,
שעשויה להיות שונה מהתגובה שאנחנו מקווים לקבל באותו רגע.

מה דעתכם..?
מוזמנים לכתוב לי מה חי בכם עכשיו.
אני מבטיח לקרוא בעניין ולהגיב (ייתכן שייקח לי כמה ימים לחזור אליכם).

**
בעוד כחודש יחול ראש השנה.
אם אתם מחפשים מתנת חג אישית למשפחה, לחברים ולמארחים, אני ממליץ לכם לרכוש את ספרי "חיים מלאים".
משלוחים מגיעים תוך מספר ימים, כך שעכשיו זה זמן מעולה להזמין ולסגור לעצמכם את הפינה.
אם תרצו שאוסיף הקדשה אישית, כתבו לי במייל חוזר לאחר ההזמנה ואשמח ממש לעשות זאת.

זהו קישור לפרטים נוספים ולרכישה מוזלת 

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות