השבוע חזרתי לספרו הנפלא של אטול גוואנדה, "להיות בן תמותה".קראתי אותו לראשונה ב 2018 במהלך התמודדות עם אירוע רפואי מורכב במשפחה,ומאז עוד כמה וכמה פעמים.בכל פעם שאני קורא בו או מרפרף בין העמודים המקופלים והקטעים המודגשים,אני מתמלא השראה, משהו בי נרגע, והלב שלי נפתח ומתרחב. כותרת המשנה של הספר היא
אני שם לב שבשבועות האחרונים יש לי פחות חשק לכתוב כאן מילים שלי,ויותר רצון לחלוק ולשתף במילים וטקסטים של אנשים אחרים שיש להן השפעה מיטיבה עלי. בשניה הזאת ממש, כשאני כותב את המילים האלה,עולה בי מחשבה שלשתף מספר ציטוטים ולשלוח זה "לא מספיק":"לא מספיק שווה… ערך נמוך… לא מספיק אישי..
השבוע גיליתי כי לפני מספר שבועות, ב 8.8.26 רחל נעמי רמן הלכה לעולמה, בת 88 במותה.רחל היתה רופאה אונקולוגית, סופרת ומורה רוחנית לחיים.נכדתו של סב קבליסט שנפטר כשהיתה בת שבע ושהשפיע רבות על חייה.למרות שלא פגשתי את רחל נעמי רמן מעולם, אני מרגיש שלמדתי ממנה המון,ושהיא השפיעה במידה רבה על
"החיים מדהימים.ואז הם נוראיים ממש.ואז הם שוב מדהימים.ובין המדהים לנורא הם רגילים ויומיומיים ושגרתיים. שאפו עמוק את המדהים,החזיקו מעמד עד שייגמר הנורא,והרפו ונשפו ברגיל. ככה החיים.חיים שוברי לב ומרפאי נפש, מדהימים ונוראיים ורגילים.וזה כל כך יפה, שהנשימה נעתקת." ~ ל"ר נוסט, סופרת **"אי אפשר להתחמק מהרגע, אלא לטפח פתיחות אל
חלק מההשתלמויות שאנחנו עוברים בחיים הן השתלמויות שבחרנו בהן, כמו לדוגמה:לימוד נהיגה, מסלול בצבא, קורס מקצועי, תירגול יוגה או סטאז'.במצבים האלה, גם אם איננו מבינים באמת (ולרוב אנחנו לא מבינים), לאן בדיוק אנחנו נכנסים,אנחנו מודעים לכך שמתחילה עבורנו תקופת השתלמות שבמהלכה נלמד, נחווה ונשתנה.בסוף התקופה נהיה עם ידע, כלים, מיומנויות
כשהתחיל השבוע הזה, לא יכולתי לצפות איך הוא יתפתח ואיזה תנועת חיים חדשה תיווצר בו.משהו לא מתוכנן נכנס, משך את תשומת הלב שלי וחלק ניכר מזמני ומהאנרגיה שלי.אני בכוונה משאיר את זה קצת עמום וכללי כרגע,גם כי התוכן לא ממש משנה, וגם כי יש לי פחות צורך לשתף בפרטים. אם
כשהתחיל השבוע הזה, לא יכולתי לצפות איך הוא יתפתח ואיזה תנועת חיים חדשה תיווצר בו.משהו לא מתוכנן נכנס, משך את תשומת הלב שלי וחלק ניכר מזמני ומהאנרגיה שלי.אני בכוונה משאיר את זה קצת עמום וכללי כרגע,גם כי התוכן לא ממש משנה, וגם כי יש לי פחות צורך לשתף בפרטים. המשפט
לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל.לצורך הסיפור אקרא לו יאיר.לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה.בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך: "אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות.אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא לוותר להם או לעגל
בעוד כמה שעות אני נוחת חזרה בארץ, אחרי טיול משפחתי מדהים בדולומיטים.כשאני כותב "מדהים", אני לא מתכוון שבכל רגע היה לנו מדהים או "ואוו", כי זה אף פעם לא ככה.במהלך שבוע שלם, כשנמצאים 24 שעות ביחד, ומטיילים עם שישה אנשים,זה לא יכול להיות מושלם, לכל אחד ואחת, בכל רגע נתון.
בשבת שעברה נסענו לסינמה סיטי בגלילות לצפות בסרט "האודיסאה",הפקה קולנועית טרייה לסיפור בן שלושת אלפים שנה (עתיק כמו התנ"ך),המתאר את מסע חזרתו של אודיסיאוס לביתו לאחר הקרב בטרויה. יש בי חיבור רגשי עמוק להרפתקאות אודיסאוס:כשהייתי ילד קטן אבי נהג לספר לי עליהם,וכשהייתי אבא צעיר העברתי אותם הלאה לילדיי. נראה לי
תגובות אחרונות