לפעמים* הדבר הקשה ביותר הוא לומר "לא" למישהו שמבקש מאיתנו עזרה.
בדרך כלל ניתן למצוא סיבה אחת או יותר העומדות בבסיס הקושי הזה:
1. ברמה עמוקה כלשהי איננו מאמינים שהוא יכול להסתדר בעצמו או שהיא יכולה להחזיק מעמד.
אנחנו לא סומכים עליהם או בוטחים בהם מספיק.
2. אנחנו נמשכים להזדמנות לשחק את תפקיד הגיבור או המצילה.
זהו תפקיד נחשק. האפשרות להיות משמעותי עבור אדם אחר קורצת ומפתה.
3.אנחנו מזדהים עם הכאב, הפחד או המצוקה של האדם שאיתנו,
חשים במתח שהוא חש ורוצים לעשות משהו כדי להקטין את המתח הזה. בתוכנו.
4. אנחנו בטוחים שאנחנו מוכרחים, צריכים או חייבים להגיד להם "כן",
גם אם אין לנו חשק, אנרגיה או רצון לעשות זאת. לתפיסתנו, במצב הזה פשוט אין לנו ברירה.
5. אנחנו מאמינים שהצרכים שלו בעדיפות על פני הצרכים שלנו.
מכיוון שהוא והעניינים שלו חשובים כרגע יותר מאתנו ומהעניינים שלנו, הוא יקבל עדיפות.
6. אנחנו משוכנעים שהעניין דחוף מאוד ומחייב תשומת לב מיידית כאן ועכשיו.
כל אפשרות אחרת נראית פחות רלוונטית, מעשית או לגיטימית.
**
במצבים מסוימים*,
אמירת "לא" לאדם המבקש עזרה
היא למעשה מהלך של אמון ובטחון.
לעתים זהו אקט של כבוד.
לאדם שמבקש ולעצמנו.
מתנה יקרה ונדירה שאנחנו יכולים להעניק לאדם אחר, היא להיות נוכחים איתו.
בלי להזדהות.
בלי להיבהל.
בלי להתבלבל.
בלי לקחת אחריות במקומו.
פשוט להיות לצידו.
לראות אותו.
להאמין בו.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
* הדגש הוא על "לפעמים" ו-"במצבים מסוימים"