בספרו Same as Ever מתייחס מורגן האוסל לקצב השינויים המואץ שמאפיין את העידן הנוכחי,ומעלה את הרעיון המעניין הבא:דברים שלא קרו מעולם קורים בכל יום, אבל הטבע האנושי לא משתנה כבר אלפי שנים.אין לנו מושג מה יקרה בעתיד.אנחנו לא יכולים לצפות אילו שינויים טכנולוגיים, פוליטיים, תרבותיים, סביבתיים וכו' יתחוללו וכיצד הם
ערב שבועות.אני מתלבט למה להקדיש את הפוסט הנוכחי,ושם לב שכרגע מעסיק אותי הנושא של התחלות וסיומים. אני כנראה מושפע מסוף שנת הלימודים שמתקרב,מבן הזקונים שלי שמסיים את כיתה יב',וממסיבת האירוסין הקרובה של בתי הבכורה. פעמים רבות אנחנו מחכים שמשהו כבר יקרה,יסתיים, או יתחיל,ואז מגלים שמהר מאוד הוא "מוחלף" על ידי
אם היו עושים תחרות ספרים,ומשקללים את היחס בין הערך שמקבלים מקריאת ספר,למספר המילים שבו,יש לי תחושה ש"ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיז,היה מתמקם גבוה ברשימה. 110 העמודים של הספר,מצליחים לזקק רעיון חשוב ומשמעותי,בצורה נגישה, זורמת ומלאת דוגמאות. על פי דון מיגל רואיז,הרבה מהסבל שלנו נובע מאמונות שאנחנו מאמצים או יורשים,מהסביבה שלנו וממסגרות
תגובות אחרונות