על יוגה (והרבה מעבר ליוגה…)

מישהי שאני מאוד אוהב העלתה לאינסטגרם את הפוסט הבא:

"אחד הדברים שאני הכי אוהבת ביוגה הוא שאני לא צריכה שום דבר חוץ מאת הגוף שלי כדי לתרגל.
תרגול שלי. עם עצמי.
רק אני והגוף שלי.
אפשר לעשות את זה בכל מקום, בכל זמן.
אין צורך באביזרים, במשקולות, במכשירים.
אין צורך בחדר או חלל ספציפי.
אני יכולה לקום בבוקר, וסתם ככה לפרוש את המזרון ליד המיטה.
להתחיל לתרגל.

**
לאחרונה יוצא לי לחשוב על זה הרבה.
איזה מדהים שבתרגול שלי עם עצמי,
בתוך מזרן קטנטן, אני יכולה להגיע לתרגולים כאלה מטורפים.
להפעיל את השרירים – גם כאלה שלא ידעתי שקיימים,
להתאמץ, להתרכז, להזיע כמו שלא הזעתי בחיים.
להתחבר לנשימה שלי, להתרכז בה. לשים לב.
להצליח להתנתק לכמה רגעים מכל מה שקורה בחוץ.
להגיע לרבדים כל כך עמוקים.
לתנוחות משוגעות שעד לא מזמן היו נראות לי בלתי אפשריות.
כמה פוטנציאל יש לגוף שלי.
מה הוא מסוגל לעשות.
מה הוא יכול לאפשר לי.

**
תרגול שלי עם עצמי. בלי הסחות דעת מסביב.
תרגול שמחייב אותי להתרכז בעצמי.
מעבר לתרגול הפיזי, להתרכז גם בתחושות שעולות תוך כדי התרגול.
ברגשות שלי, במחשבות שלי.
בצורה בה אני מגיבה להצלחות/ אי הצלחות במהלך התרגול.
להתייחס לעצמי. לתת לעצמי תשומת לב מלאה.
כמה פעמים במהלך היום אנחנו מצליחים לעשות את זה?

**
לפעמים המפגש הזה שלי עם עצמי מאוד כיף.
אני מרוכזת, אני אוהבת את עצמי, אני אוהבת את הגוף שלי, אני מחוברת אליו.
הגוף משוחרר, הכל זורם.
לפעמים זה יכול להיות מאוד קשה.
אני קשה עם עצמי, ביקורתית, שיפוטית, סגורה, מכווצת, אני חסרת סבלנות.
לרוב זה שילוב של שני המצבים.
אני אוהבת שהתרגול מחייב אותי להשאר.
להסתכל פנימה. להבין איך אני מרגישה.
בלי לברוח לשום מקום, גם אם לפעמים אני מאוד רוצה.
תרגול שנותן לי הזדמנות לעצור הכל ולשים לב לעצמי."

**
כשקראתי את המילים הללו מאוד התחברתי והתרגשתי.
יש כאן עולם ומלואו עבורי.
ביוגה אני רק בתחילת דרכי, אבל התחושות והרגשות הללו הן לגמרי משהו שאני יכול לפגוש בפרקטיקות אחרות,
כמו למשל בכתיבה או בריצה שתמיד מחברות אותי לעצמי.
השילוב הזה של זמינות מיידית, של עומק אינסופי ושל תרגול מעמיק ומתמשך מדהימים ומרגשים אותי כל פעם מחדש.

**
נראה לי שהסיבה שאהבתי את הטקסט באינסטגרם,
קשורה לא רק למילים, אלא גם ובעיקר מי שכתבה אותן.
המילים הללו נכתבו ע"י שחר בתי הבכורה שחגגה השבוע 24.
יש בי המון שמחה על כך שהיא חווה כך את היוגה,
ושיש לה בחייה מקור זמין ומיידי לכל כך הרבה שמחה, תשוקה, התפתחות ומשמעות.
מרגש אותי מאוד לראות את הדרך וההתפתחות שהיא עושה, כאדם, כמתרגלת וכמורה ליוגה.
בדרך כלל אני רואה את ההיבט החיצוני של זה (תנוחות הגוף והתנועה),
ובזכות הפוסט הזה אני מקבל הצצה מדהימה לעולם הפנימי המדהים והיפהפה שלה,
ולתהליך המשמעותי שהיא עוברת וחווה שנים האחרונות.

**
ובפוסט הזה של שחר יש עוד משהו שהוא חזק מאוד עבורי:
לפני שהיא העלתה את הפוסט, היא שלחה לי את הטקסט כדי לשמוע מה דעתי.
מעבר לכל מה שכתבתי למעלה,
התרגשתי מאוד מהבחירה שלה להראות לי את המילים הללו ולהתייעץ איתי,
מהרצון שלה לשמוע מה דעתי, ולשתף אותי במשהו אישי שעוד לא פורסם.

אין משהו בחיי שחשוב לי יותר מהקשר עם שחר (וגם עם תמר, רועי ומאיה),
כך שהבדיקה הזו, וההסכמה שלה שהפוסט שלה יהיה הבסיס לפוסט השבועי שלי,
מעוררת בי המון המון שמחה, אהבה והכרת תודה.

**
אם הפוסט הזה מעורר בכם משהו שבא לכם לכתוב לי או לשתף אותי, הרגישו חופשיים לשלוח לי במייל חוזר.
ואם אתם מחפשים מורה מדהימה ליוגה שמלמדת בכפר סבא (ואולי בקרוב בב"ש) דברו איתי –
יש לי המלצה חמה מאוד על מישהי מיוחדת במינה…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות