את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש לשני קטעים שנוגעים בי ושאני מוצא אותם משמעותיים עבורי.ההשראות שלי לקטעים הללו הם 14 נשים וגברים מרגשים ויוצאי דופן,שעושים המון טוב בעולם בעזרת הידיים והלבבות שלהם,ושזכיתי לפגוש ולהתחיל להכיר ביומיים האחרונים. "ידי אנשים אחרים" מזכיר לי עד כמה אנחנו מחוברים לאנשים אחרים, תלויים בהם,משפיעים
כשעבדנו על מקרה במהלך סדנה שהנחיתי לפני זמן מה, אחת המשתתפות טענה בלהט: "אני במקומו, לעולם לא הייתי פועלת כפי שהוא פעל.לא משנה מה המצב ומה הסיבות, אסור לעשות את זה." נראה לי שהיא דיברה ממקומה.מנקודת המבט שלה. אני די בטוח שהיא במקומו, במצבו, מתוך תפיסתו ואמונתו,היתה פעולת בדיוק כמוהו. כשאני מאמין שאם "אם
השבוע היה לי שבוע פורה במיוחד.השתתפתי בפגישות אישיות עם מספר אנשים מוכרים ומרתקים, ביניהם:ששי גז, מלכה פיוטרקובסקי, לינוי בר-גפן, יוני רכטר, אבי נשר,אורנה בנאי, יגאל גוואטה, דודי אמסלם, גיא רולניק, שולי רנד ואושרת קוטלר.אני מנחש שאתם מכירים את מרבית השמות, אולי אפילו את כולם. הבהרה:זו לא היתה פגישה בארבע עיניים
הבוקר קיבלתי מחבר יקר הודעת וואטסאפ בצירוף קובץ שמע קצר בן 6 דקות."חשבתי עלינו – עליי ועליך ואיך כל אחד תורם את הלבבאיות שלו בדרכו" הוא כתב לי,והמליץ להקשיב לקטע המושמע. ההודעה שלו סיקרנה אותי, למרות המילה הלא ברורה – "לבבאיות" – שהיתה בה.לא ייחסתי לה יותר מדי חשיבות, אפילו
לפני מספר ימים מנכ"ל של חברה קטנה ביקש להיפגש עמי.הוא שמע שאני משלב בין עולמות של תקשורת מקרבת ועבודה עם ארגונים עסקיים,ועניין אותו לשמוע ממני יותר על איך נראה היום-יום שלי ואיך דברים התפתחו לאורך השנים.כשנפגשנו אצלי בבית סיפרתי לו קצת הדרך שעברתי ועל המקום שאני נמצא בו היום.בין היתר
לפני קצת יותר משבע שנים, כתבתי פוסט בשם "אנשים שאני רוצה לעבוד איתם",שבו שיתפתי במאפיינים של אנשים שאני שמח לעבוד איתם,שבאינטראקציה איתם אני מרגיש סיפוק, משמעות והנאה. הפוסט היה סוג של רפקלציה על תקופה בת מספר חודשים,שבה העברתי עשרות סדנאות ועבדתי עם מאות אנשים,מתוך ניסיון לחדד לעצמי מה הופך סדנה
באוקטובר 2022 חברים מהצוות שלי החליטו לצאת למסע עיבוד חוויות לחימה וחיים בהובלת עמותת "בשביל המחר".התלבטתי מאוד אם לצאת למסע הזה.התנאים לא היו אופטימליים מבחינתי והיו לי מספיק סיבות ותירוצים לומר "לא".לא כל כך התאים לי להתנתק מהבית ומהמשפחה והיה לי חשש שזה יהיה "סתם שבוע מתיש של חפירות".בסופו של דבר
מישהי שאני מאוד אוהב העלתה לאינסטגרם את הפוסט הבא: "אחד הדברים שאני הכי אוהבת ביוגה הוא שאני לא צריכה שום דבר חוץ מאת הגוף שלי כדי לתרגל.תרגול שלי. עם עצמי.רק אני והגוף שלי.אפשר לעשות את זה בכל מקום, בכל זמן.אין צורך באביזרים, במשקולות, במכשירים.אין צורך בחדר או חלל ספציפי.אני יכולה
במספר שיחות עם מנהלים ועובדים שקיימתי השבוע,עלה שוב ושוב הרעיון שהמציאות שאנו רואים היא שיקוף של המחשבות והמעשים שלנו.בכדי לקחת את זה למקום קונקרטי ולא להישאר במימד רוחני-תיאורטי,הטענה שלי היא שהתופעות וההתנהגויות שאנו רואים בקבוצה שלנו או בקרב העובדים שלנו,בין אם אנחנו אוהבים אותן ובין אם לא,מהוות משוב ישיר עבורנו
פניה לדרג מקבלי ההחלטות: זכרו שאתם "על הבמה" ושלמה שאתם עושים יש השפעה גדולה.התנהגו בצורה שילדיכם, נכדיכם והוריכם יהיו גאים בכם.התנהגו בצורה שתהיו גאים במי שאתם רואים שכשאתם מביטים במראה.הפסיקו ללבות שנאה ולשסות אנשים זה בזה.הפסיקו להאשים אחרים.התייחסו בכבוד זה לזה.הוו דוגמא אישית.הקשיבו.דברו אמת.שמרו על קוים אדומים ואל תחצו אותם.שלטו
תגובות אחרונות