תגית: אחריות

חלק מההשתלמויות שאנחנו עוברים בחיים הן השתלמויות שבחרנו בהן, כמו לדוגמה:לימוד נהיגה, מסלול בצבא, קורס מקצועי, תירגול יוגה או סטאז'.במצבים האלה, גם אם איננו מבינים באמת (ולרוב אנחנו לא מבינים), לאן בדיוק אנחנו נכנסים,אנחנו מודעים לכך שמתחילה עבורנו תקופת השתלמות שבמהלכה נלמד, נחווה ונשתנה.בסוף התקופה נהיה עם ידע, כלים, מיומנויות

כשהתחיל השבוע הזה, לא יכולתי לצפות איך הוא יתפתח ואיזה תנועת חיים חדשה תיווצר בו.משהו לא מתוכנן נכנס, משך את תשומת הלב שלי וחלק ניכר מזמני ומהאנרגיה שלי.אני בכוונה משאיר את זה קצת עמום וכללי כרגע,גם כי התוכן לא ממש משנה, וגם כי יש לי פחות צורך לשתף בפרטים. אם

לפני כמה שנים קבעתי פגישה עם מנהל מקביל.לצורך הסיפור אקרא לו יאיר.לא הערכתי את הדרך שבה הוא ניהל את קבוצתו והיה חשוב לי לומר לו את זה.בשיחה ביננו זה נשמע בערך כך: "אני חושב שאתה בורח מהחלטות קשות.אתה צריך לטפל בצורה יותר חדה בעובדים שלך ולא לוותר להם או לעגל

אם היו עושים תחרות ספרים,ומשקללים את היחס בין הערך שמקבלים מקריאת ספר,למספר המילים שבו,יש לי תחושה ש"ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיז,היה מתמקם גבוה ברשימה. 110 העמודים של הספר,מצליחים לזקק רעיון חשוב ומשמעותי,בצורה נגישה, זורמת ומלאת דוגמאות. על פי דון מיגל רואיז,הרבה מהסבל שלנו נובע מאמונות שאנחנו מאמצים או יורשים,מהסביבה שלנו וממסגרות

התרגום המוכר של המילה wake (כמו ב wake-up) הוא להתעורר.זה יכול להיות במובן הפשוט של להתעורר משינה,או במובן המטאפורי, כמו למשל להתחיל לראות משהו שלא הבחנו בו עד כה.ביהדות ובבודהיזם לדוגמה, מתייחסים להתעוררות בהיבטים של התפתחות רוחנית. למילה wake יש תרגום נוסף שנחשפתי אליו לאחרונה:שובל – השובל שהספינה משאירה אחריה בהפלגה.גם לאחר

מילים ומושגים לא רק משקפים מציאות, הם יוצרים אותה.זה נכון גם ברמה האישית וגם ברמה חברתית או לאומית. בשבוע האחרון אני קורא ומקשיב לספרים שונים העוסקים בטיפול בגישה הנרטיבית.זה עולם מרתק, שהמסר שלו בגדול הוא שלכל אחד מאתנו יש סיפור על עצמו.הסיפור הזה על עצמנו התפתח מתוך חוויות החיים שלנו

1.בהרצאת TED מטלטלת מ 2019, העיתונאית קרול קדוולדר מתייחסת לבחירות הברקזיט מ 2016(משאל העם בבריטניה בנוגע להחלטה האם לעזוב את האיחוד האירופי או להישאר חלק ממנו).קדוולר מתארת כיצד פייסבוק איפשרה לגורמים בעלי אינטרס וממון,להפיץ בצורה מדויקת מאוד לקבוצות "מתנדנדות", מידע שקרי על אירועים שלא התרחשו,וכך, תוך ליבוי פחד ושנאה, להטות

עליזה גולדשטיין מסיימת את ספרה "עכשיו, באמצע החיים – על חופש, אהבה ואובדן" בפסקה הבאה: "בניגוד לגוף, שבו התהליך של צמיחה, הבשלה וקמילה הוא מוגדר בהתפתחותו וחד־כיווני,יש נחמה גדולה בידיעה שהנפש ממשיכה להתפתח לאורך כל חיינו.זהו תהליך דינמי ומשתנה, הכולל תקופות ושלבים של התרחבות, ולעתים של הצטמצמות.הנפש עולה ופורחת ושוב קמלה ונובלת, מגיעה

בשבוע שעבר חלקתי עם המחלקה שלי בעבודה,הרצאת TED מעניינת וחשובה, שרלוונטית מאוד לתקופה הזו.ההרצאה הועברה על ידי לוסי הון,שבמשך שנים חקרה את נושא ה-Resilience (חוסן, גמישות והתמודדות),עד שעברה אירוע מטלטל ומשנה חיים שגרם לה לחוות בעצמה מה שראתה במשך שנים כחוקרת.כהכנה להרצאת 5 הדקות שלי למחלקה,חיפשתי פוסט שכתבתי בעבר על לוסי

השבוע נחשפתי להרצאה שנשא רוג'ר פדרר, אחד מגדולי שחקני הטניס בכל הזמנים,בטקס הסיום של בוגרי אוניברסיטת דארטמות' ב-2024.במהלך ההרצאה הוא שיתף בשלושה שיעורים מרכזיים על החיים, מנקודת מבט של טניסאי על. השיעור השני שלו היה מעניין במיוחד ואפילו קצת מפתיע.פדרר שיתף שבמהלך הקריירה שלו הוא שיחק 1,526 משחקי יחידים וניצח