למילים יש כוח.הן יכולות להרים ולהוריד, לקרב ולהרחיק, לחזק ולהחליש, להרבות טוב ולהרבות רע. את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש לכמה מילים שפגשתי השבוע ושהיתה להן השפעה מיטיבה עלי. **ברנה בראון כותבת על חמלה וגבולות בספרה "מושלמים כפי שאנחנו": "אחד המכשולים המשמעותיים ביותר (והבלתי מאוזכרים ביותר) הניצבים בפני תרגול של חמלה הוא
תרופת הפלא א':איזה חומר ניתן לפזר על אדמה שהוזנחה במשך שנים,ושכעת היא מלאת עשבים שוטים, קוצים וצמחי בר,אשר יהפוך אותה לגינה פורחת ומלאת עצי פרי בתוך שעתיים? תרופת הפלא ב':איזו שיטה מהפכנית ניתן להפעיל במערכת יחסים שהוזנחה במשך עשור,ושכעת היא מלאת מטענים, שיפוטים, פצעים מוגלתיים וחוסר אמון,אשר תהפוך אותה למופלאה,
סטוקדייל ופרנקל הולכים חזק ביחד.הם צמד מנצח.הראשון גיבש את העקרונות שלו מתוך עינויים קשים ושנים בשבי.השני מתוך מחנות הריכוז והמוות.אם העקרונות שלהם רלוונטיים ומתאימים למצבי קיצון כל-כך קשים,אז בוודאי שהם רלוונטיים ומתאימים גם למציאות הנוכחית, למה שאני ואנחנו מתמודדים איתו עכשיו. **עכשיו זה זמן טוב לתרגל סטוקדייל-פרנקל. אדמירל ג'ים סטוקדייל קורא
תרגול תשומת הלב הרביעי – על דיבור אוהב והקשבה עמוקה "מתוך מודעות לסבל הנגרם ע"י דיבור ללא תשומת-לב וחוסר היכולת להקשיב,אני מתחייב/ת לטפח דיבור אוהב והקשבה בחמלה, כדי להקל על סבל וכדי להביא לפיוס ושלוםבתוכי, באחרים ובקרב אומות וקבוצות אתניות ודתיות שונות.ביודעי שמילים יכולות להסב אושר או לגרום סבל,אני מתחייב/ת
לפני מספר שנים שמתי לב שיש מספר רגשות מסוימים שאני מרגיש שוב ושוב בהמון מצבים ואירועים.בהשוואה לרגשות אחרים, הרגשות המסוימים הללו היו הרבה יותר נפוצים עבורי.הייתי מרגיש אותם עשרות פעמים ביום, בעוצמות משתנות.במבט לאחור, נראה לי שכמעט בכל שעה נתונה הם היו עולים.הרגשות הללו, שהיו עולים בי כל הזמן היו
מנכ"לית שאני מלווה בחודשים האחרונים שיתפה אותי בקושי שהיא חוותה השבוע.זה קרה במהלך שיחה עם בן משפחה שהיא אוהבת ושיקר לה מאוד.תוך כדי השיחה, מתוך כוונה טובה ובלי לחשוב יותר מדי,היא אמרה משהו שלא יצא כפי שהיא רצתה.האדם שהיה איתה פירש את מה שהיא אמרה כביקורת, וכשיפוטיות שלה כלפיו.ברגע אחד,
אם אני מאמין שמה שקורה עכשיו,הוא בעיה, או תקלה,שפוגעת בחיי ובתוכניות שלי,אז אני מחכה שהדבר הזה יעבור, או ייגמר או ייפתר,כדי שאוכל לחזור לשגרה, לתוכניות, לחיים של לפני, או לתיקון של אחרי. אם אני מבין שמה שקורה עכשיו זה החיים,ולא איזושהי תקלה זמנית,אז אני יכול לבחור כיצד לחיות את חיי
לפני קצת יותר משבע שנים, כתבתי פוסט בשם "אנשים שאני רוצה לעבוד איתם",שבו שיתפתי במאפיינים של אנשים שאני שמח לעבוד איתם,שבאינטראקציה איתם אני מרגיש סיפוק, משמעות והנאה. הפוסט היה סוג של רפקלציה על תקופה בת מספר חודשים,שבה העברתי עשרות סדנאות ועבדתי עם מאות אנשים,מתוך ניסיון לחדד לעצמי מה הופך סדנה
בחודשים האחרונים אני עוסק הרבה בנושא מיקוד תשומת הלב.עם השנים מתחדדת לי ההבנה שתשומת הלב היא המשאב הכי חשוב שלנו,משאב המשפיע עלינו יותר מכל משאב אחר. מה הכוונה? איך זה קורה בדיוק? ברגע זה קורים סביבנו, במדינה ובעולם, אינסוף דברים.יכולת הקליטה והעיבוד שלנו מוגבלים ולא אינסופיים,ולכן, מתוך אותו אינסוף דברים שקורים
השבוע בחרתי לפתוח שתי סדנאות מנהלים שהנחיתי עם שרטוט של קו אופקי שחור על הלוח.חילקתי את הקו לשלושה מקטעים ואמרתי למשתתפים שבעוד רגע ארצה לשמוע מה המספר שהם נותנים לכל מקטע.התרגילון הקצר הזה, כשאין להם מושג עדיין מה מייצגים המקטעים עורר את סקרנותם.לעת עתה זכיתי בקשב ובתשומת הלב שלהם. התחלתי
תגובות אחרונות