השבוע, תוך כדי פגישה עם חבר, נזכרתי במכתב שכתבתי לעצמי במהלך שירותי הצבאי,רגע לפני פעילות מבצעית מורכבת כלשהי.לאחר הפגישה שלחתי לאותו חבר פוסט שכתבתי לפני יותר משנתיים –שבו אני מזכיר את המכתב הזה במבט רפלקטיבי של שלושים שנה אחרי.תו"כ שחזרתי לקרוא את הפוסט שוב בעצמי,התגלגלתי לפוסט נוסף שכתבתי באותה תקופה בהפרש של
מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לקרוא וללמוד. עברתי כמה וכמה שינויים בחיי, אבל הכמיהה הזו לקריאה, ללמידה ולהתפתחות לא השתנתה עם הזמן.כאדם בוגר, מסביבות שנות ה-20 שלי ואילך, אני נמשך בעיקר לספרי עיון ופחות לסיפרות יפה. לפני כשלושים שנה כדי "לצרוך" ספר איכותי הייתי רוכש אותו בחנות או
לפני מספר ימים מנכ"ל של חברה קטנה ביקש להיפגש עמי.הוא שמע שאני משלב בין עולמות של תקשורת מקרבת ועבודה עם ארגונים עסקיים,ועניין אותו לשמוע ממני יותר על איך נראה היום-יום שלי ואיך דברים התפתחו לאורך השנים.כשנפגשנו אצלי בבית סיפרתי לו קצת הדרך שעברתי ועל המקום שאני נמצא בו היום.בין היתר
את "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" של סטיבן קובי פגשתי לראשונה עם השחרור מהצבא. זהו אחד הספרים הכי משפיעים על חיי. מקובי למדתי להגדיר הצלחה. קובי קורא לזה "היצירה המנטלית" ומציע "להתחיל מהסוף". אפשר להגדיר מהי הצלחה למפגש חד פעמי, למערכת יחסים, לקריירה או לחיים. כשאנו יודעים מהי הגדרת ההצלחה שלנו גדל הסיכוי
לפני כארבעים שנה, כשהייתי בכיתה ג' או ד' התחשק לי להצטרף לחוג כדורסל שכמה מחבריי השתתפו בו. הגעתי בהתרגשות עם אמי לאולם הכדורסל שבו התקיים החוג כדי להרשם. היה משהו באולם הענק, ברשתות הסלים המתנפנפות, בעשרות הילדים הרצים ובהד של הכדרורים שממש הלהיב אותי. הופנינו למשרד הקבלה לרישום אצל המנהל
"כאשר דיברתי על מסיבות יום הולדת, הם הקשיבו בריכוז רב. דיברתי על העוגה, על השירים, על המתנות ועל מספר הנרות שאנו מדליקים כל שנה כשאנו מתבגרים. "מדוע אתם עושים זאת?" הם שאלו. "לחגיגה יש משמעות מיוחדת בשבילנו. אין שום דבר מיוחד בכך שאתה מתבגר. זה לא דורש שום מאמץ. זה
מספר מיוחד 48. מתחלק ב-2, 3, 4, 6, 8, 12, 16, 24. מתחלק בהרבה מספרים ואינו מתחלק ב-5 וב-10. מספר "אמיתי" באמצע החיים, לא מספר עגול ש"מצטלם יפה". אינטגרטיבי. מלא ומחובר. לא מהוקצע. השבוע חגגתי את יום הולדתי ה-48. יום הולדת 48 הוא יום שבו אני מסיים ארבעה תריסרי שנים
השבוע הזה היה שבוע מיוחד. גם שבוע ראשון של שנת הלימודים וגם שבוע אחרון של השנה. שבוע של התחלה ושבוע של סיום. שלוש פעמים בשנה אני אוהב לעצור, לקחת את הזמן ולהתבונן אחורה: בראש השנה, בסוף השנה האזרחית וביום ההולדת שלי. בשטף היומיומי של החיים אנחנו יכולים לפספס. לפעמים צריך
הפוסט היום אישי וארוך. כ-1600 מילים. מסוג הפוסטים שאולי קשה לקרוא עד הסוף. התלבטתי אם לפצל אותו או לוותר על חלקים מסוימים. החלטתי להכניס הכול. במכה אחת. אני כותב עבורי, לא פחות משאני כותב עבורכם. אם לאחר שקראתם מתחשק לכם להגיב או לכתוב לי כמה מילים, יעניין אותי לקרוא ואשתדל
לפני כעשור בחר וורן באפט להעביר חלק גדול מהונו לקרן שיסדו ביל ומלינדה גייטס בכוונה לעזור במתן מענה לבעיות קשות וחשובות בעולם. ב 2 /12/2016 כתב וורן באפט לביל גייטס מכתב. את הנוסח המקורי והמלא ניתן לקרוא בקישור הבא. להלן תרגום מקוצר וחופשי שלי למכתב: מלינדה וביל היקרים, לפני כשנתיים,
תגובות אחרונות