תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר

התרסקות

זו היתה נפילה כואבת במיוחד.
משהו שזוכרים הרבה זמן. אולי כל החיים.
לפני כחמש שנים הוזמנתי ע"י מפקד בסיס חיל הים בחיפה להעביר סדנת יום בנושא קבלת החלטות.
היה לי חומר מצוין, כלים מעשיים ואמונה שאשפיע בצורה משמעותית על לעשרים וחמישה הקצינים הבכירים ועל אלפי החיילים שתחת פיקודם.
הסדנא נפתחה "כמו שצריך" ודברים הלכו כפי שצפיתי הרבה בזכות תרגיל מעניין שמשך את תשומת הלב של כולם.

ואז… מעט מאוד זמן לאחר תרגיל הפתיחה, התחילה הנפילה:
לאחר כמה דקות המשתתפים התחילו לאבד סבלנות ועניין.
בחדר עלו כמה התנגדויות והיה נראה שהקצב שלהם הולך וגדל.
לא יכולתי שלא לראות את הגיחוכים ולשמוע את ההערות.
איבדתי את החדר ואת אמון הקבוצה.
לחלק מהאנשים היה חשוב לשמור על כבודי מתוך נימוס והם ממש התאמצו לשתף פעולה אבל גם להם היה קשה ולא כל-כך רלוונטי.
משהו בי נלחץ מאוד.

כלפי חוץ ניסיתי לשדר בטחון ושאני יודע מה אני עושה אבל בפנים הייתי בהיסטריה מוחלטת.
לא הצלחתי "להרים" את הסדנה וידעתי שכל מה שהכנתי להמשך לא יעשה את העבודה. המצב רק ילך ויחמיר.
משהו בי הרגיש אומללות, בדידות ומצוקה גדולה ורצה להיעלם. לברוח.
והחלק הרציונאלי הבין שיש לו עוד יום שלם להחזיק מעמד. להמשיך לתפקד. לא להתפרק. לשרוד.
הזמן עבר ל א ט ל א ט באותו יום. נראה ממש כמו נצח.
לבסוף הגיעה השעה חמש, הסדנא הסתיימה ואני התרחקתי מהמקום במהירות שיא.

אני יכול לשתף אתכם בהמון לקחים, תובנות ולמידות מהארוע המאתגר הזה. לא עכשיו.
כעת חשוב לי לספר לכם על הדקות הראשונות שאחרי הסדנא.
כי מה שקרה שם הוא אחד התהליכים החשובים בעיניי שרלוונטיים למצבי התרסקות כאלו.
לאחר 10 דקות של נסיעה עצרתי ב"ארומה", הזמנתי קפה והתיישבתי.
התיישבתי לכתוב ולטפל בעצמי. בחלקים שהיו בטראומה מכל היום הזה.
ניסיתי למקד את תשומת הלב באיך אני מרגיש. ולהיות עם כל מה שעולה.
בלי לנסות לשנות או תקן.
בלי לנסות ללמוד או להפיק לקחים.
לזה יהיה מספיק זמן אחר כך.
מצאתי שם חוסר אונים. אכזבה ענקית. אי נוחות כלפי מפקד בסיס חיל הים בחיפה שהזמין אותי והפקיד בידי את היום הזה. מצוקה גדולה. חוסר ביטחון. תשישות. עצב. והיו עוד… כתבתי כל מה שעלה ופשוט הייתי עם זה.

אחרי כן ניסיתי להתמקד בצרכים מסוימים שהתמלאו עבורי או שהתמלאו עבור אחרים באותו יום. שהתמלאו !.
בתחילה לא האמנתי שאמצא משהו ובאמת היה לי מאוד קשה אבל לאט לאט עלו והתגלו כמה דברים:
יכולתי לבוא במגע עם הצורך בגדילה והתפתחות (למרות כל הכאב). במשמעות ובערך (לאדם מסוים שהצלחתי לגעת בו בצורה עמוקה בתרגול אישי שעשינו). צורך בתמיכה (כשהיועצת הארגונית שליוותה את היום ניסתה לעזור לי). להפתעתי בשלב מסוים עלתה הכרת תודה על שהחזקתי מעמד. על שלא התפרקתי. על האומץ והמוכנות להעביר סדנאות שיכולות להתפתח בצורה כזו.

בשלב הזה דברים התחילו קצת להירגע. היה שם עוד הרבה מטען אבל התחושה היתה שאני מצליח לנשום קצת יותר.

ובנקודה הזו כתבתי לעצמי את הצרכים שלא התמלאו עבורי במהלך היום הזה. מקצועיות. חיבור. ערך. מוכנות. שליטה. השפעה. ועוד ועוד ועוד…

היה חשוב לי לעשות את זה ולפרק את הגוש שהכיל הכול והיה תקוע לי בגרון, כך יכולתי להכיל יותר. להתחיל לעבד.
לאחר כשעה של הטיפול הראשוני הזה הרגשתי הקלה מסוימת ויכולתי להמשיך הלאה. לחזור לחיים במידה רבה.

אני מוצא את התהליך הזה עוצמתי וחשוב.
למצבים קשים אבל לא רק:
לשים לב לכל הרגשות שעולים.
לבוא במגע עם צרכים שהתמלאו (גם אם קשה למצוא).
להכיר בצרכים שלא התמלאו.

בהרבה רוך ועדינות.
בלי שיפוטיות והלקאה עצמית.
לאט לאט.
לנשום ולתת לדברים לעלות.
אפשר לעשות את זה עם עצמנו וגם עם אחרים.
לבקש שיהיו שם עבורנו.
להיות שם עבורם.
פשוט להיות עם.

=========

עם הסיפור הזה סגרתי השבוע הרצאה למנחים ולמדריכים במסגרת הכנס הוירטאולי הישראלי להובלת קבוצות וסדנאות.
בנוסף לסיפור הזה הצגתי כלים, שיתפתי בדוגמאות, בסיפורים ותהליכים מומלצים
הממוקדים בעבודת רגשות וצרכים למנחים ולמדריכים.
אם מעניין אותך לשמוע את הקלטת ההרצאה ניתן לעשות זאת בקלות לאחר רישום קצר כאן.

ויותר מכך:
בנוסף להרצאה שלי תקבל את הקלטות 13 ההרצאות הנוספות שהועברו בכנס ע"י מומחים שונים,
כולן בנושא הנחיית קבוצות וסדנאות.
ההקלטות (ומתנות נוספות שניתנות ע"י המנחים השונים) הן חינמיות לגמרי ותישלחנה בקרוב לכל מי שירשם.

מקווה שמצאת את המאמר הזה בעל ערך.. אשמח מאוד לקבל תגובות…

חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות

Leave a Replay

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל

Recent Posts

Follow Us

Judgment Inside

להצטרפות לבלוג וקבלת קורס תקשורת מקרבת ללא עלות

שם מלא
כתובת אימייל