מרלו מורגאן זכתה לחיות במשך מספר חודשים בקרב שבט אבוריג'ינים במדבריות אוסטרליה.היא התלוותה אליהם למסע בן אלפי קילומטרים במדבר אאוטבאק הצחיח,צעדה לצידם, חוותה מקרוב את דרך חייהם ולמדה את דרכי הריפוי שלהם,המבוססות על חוכמה וידע בני 50,000 שנים.בספרה המרתק "מסר האנשים האמיתיים" היא משתפת בחוויותיה ובתובנותיה מאותו מסע.באחד הקטעים האהובים עלי במיוחד
יש בי הכרת תודה עצומה לדליה שלפני מספר שנים הכירה לי את רחל נעמי רמן והמליצה לי לקרוא את ספריה."ברכות סבי" ו"חוכמה משולחן המטבח" הם מהספרים המרגשים, האנושיים והמשפיעים שקראתי.מאז, בהרבה מאוד סדנאות ותהליכים שאני מנחה, אני מזכיר אותה ואת ספריה, משתדל "להעביר את זה הלאה". בימים האחרונים אני זוכה להנחות מטעם
"לפעמים התפילות החזקות ביותר הן גם הפשוטות ביותר.פעם, כששכבתי על שולחן הניתוחים וחיכיתי להרדמה,לקח אחד המנתחים את ידי ושאל אם אני רוצה להצטרף אליו ואל צוות המנתחים בתפילה.נדהמתי ועניתי בחיוב.הוא אסף את הצוות סביב שולחן הניתוחים לרגע של שקט, ואחר כך אמר בשקט:'הלוואי שיהיה לנו הכוח לעשות כאן את הדבר
לפני קצת יותר משבע שנים, כתבתי פוסט בשם "אנשים שאני רוצה לעבוד איתם",שבו שיתפתי במאפיינים של אנשים שאני שמח לעבוד איתם,שבאינטראקציה איתם אני מרגיש סיפוק, משמעות והנאה. הפוסט היה סוג של רפקלציה על תקופה בת מספר חודשים,שבה העברתי עשרות סדנאות ועבדתי עם מאות אנשים,מתוך ניסיון לחדד לעצמי מה הופך סדנה
באוקטובר 2022 חברים מהצוות שלי החליטו לצאת למסע עיבוד חוויות לחימה וחיים בהובלת עמותת "בשביל המחר".התלבטתי מאוד אם לצאת למסע הזה.התנאים לא היו אופטימליים מבחינתי והיו לי מספיק סיבות ותירוצים לומר "לא".לא כל כך התאים לי להתנתק מהבית ומהמשפחה והיה לי חשש שזה יהיה "סתם שבוע מתיש של חפירות".בסופו של דבר
יש סרטים מסוימים שלאחר שאני צופה בהם בפעם הראשונה,אני מקנא באנשים שטרם צפו בהם ושעומדים לעשות זאת.זה תופס גם לגבי ספרים.למרבית הספרים והסרטים הללו אני חוזר שוב ושוב,נהנה מהם גם בקריאה שניה או בצפייה שלישית,אבל הפעם הראשונה היא חוויה ייחודית שאין לה תחליף. הסרט "זרים מושלמים" לדוגמא, הוא אחד כזה.בפעם
בסדנת הנהלה שהנחיתי השבוע, רגע לפני שנכנסנו לסבב שיתוף בחדר, ביקשתי את תשומת הלב של המשתתפים, וחלקתי איתם כלי אפקטיבי להקשבה: "ייקח לי דקה וחצי להסביר את הכלי הזה", אמרתי להם, "אתם תבינו אותו מייד, ותוכלו לתרגל אותו כבר בסבב הנוכחי." חברי ההנהלה הללו אינם ילדים בני יומם. הם כבר
אחת העורכות שיצא לי לעבוד איתן העירה לי שאני נשען יותר מדי על ציטוטים של אחרים. "למה אתה מרגיש צורך להביא כל כך הרבה ציטוטים?" היא שאלה אותי, "מה רע או לא מספיק במילים שלך?" "הסיבה שאני עושה את זה," עניתי, "היא שחשוב לי לתת להם קרדיט. כשמשפט מסוים נוגע בי ומתחשק לי לחלוק
בימים האחרונים אני זוכה לעבור מסע מרגש ומשמעותי עם חבריי מהשירות הצבאי. זהו מסע בן מספר ימים המובל על-ידי עמותת "בשביל המחר" בתמיכתה של עמותת העטלף, שכוונתו המרכזית לאפשר לנו לעבד ביחד חוויות מהשירות ומהחיים. מרבית הזמן אנו יושבים ביחד או מטיילים בטבע, מבשלים ארוחות, משתפים ומקשיבים, לומדים להכיר יותר
ידיעות אחרונות מקדיש מוסף שלם היום (ערב סוכות) לעידן רייכל ולעשרים שנות היצירה שלו. הצצתי במוסף הזה הבוקר בבית קפה מקומי, ושקעתי בו למשך דקות ארוכות. מרוב התלהבות והתרגשות, קניתי לעצמי את עותק בחנות סמוכה, כדי שאוכל לקרוא את כולו ושיישאר לי למזכרת. לפני עשרים שנה עידן רייכל היה בתחילת
תגובות אחרונות