בכפרים מסוימים בגוואטמלה, כשהולכים עם ילד חולה למרפא, לעולם לא אומרים "אני בריא אבל הילד שלי חולה". במקום זאת אומרים "המשפחה שלי חולה". באופן דומה, כשמלווים שכן למרפא, מקובל לומר "הכפר שלי חולה". תפיסת העולם בכפרים הללו היא שכולנו מחוברים: אנשים, בעלי חיים, טבע, העולם. כולנו חלק מאותה מערכת שלמה,
כשעובדים ביחד, מתישהו ניפגע מהאנשים שעובדים איתנו ונפגע בהם. אין שאלה האם זה יקרה, אלא רק מתי זה יקרה ואיך. "כשחוטבים עצים ניתזים שבבים". לפני זמן מה התבטאתי בצורה מסוימת ועשיתי פעולה מסוימת. אחד האנשים שעובדים איתי, נפגע מההתבטאות והפעולה. כתבתי מספר מחשבות על כך כאן. ** בשבועות האחרונים התחלתי לבשל
עסקת חבילה סדנת משתחררים. הם סוגרים שירות משמעותי ואינטנסיבי בן מספר שנים ויוצאים לאזרחות. חצי היום עם חגי ואתי פותח להם שבוע מלא בסדנאות והדרכות. יש סיבה שאנחנו ראשונים. אנחנו מדברים על הצלחה בחיים. על הגדרת ההצלחה בחיים שלהם. ההגדרה שעדיין אין להם, ושהם מתחילים להתבחבש איתה. לרוב השאלות אין
הכול-כלול בחופשת "הכול-כלול", כלול הרבה יותר ממה שצריך. הרבה יותר ממה שמספיק. הרבה יותר אוכל, הרבה יותר שתיה, הרבה יותר אלכוהול, הרבה יותר קינוחים. כשהשפע הזה זמין עבורנו, קשה מאוד לא להיענות לו. גם כשלא באמת צריך. גם כשזה יותר מדי. גם כשזה מכביד עלינו או פוגע בנו. בחנות הג'מבו
תיאום ציפיות לשיחה. חמש שורות. שלוש דוגמאות. א. "אני רוצה לדבר אתך ולשתף אותך בכמה מחשבות. הבקשה שלי היא רק שתקשיב ושתנסה להבין אותי. אני לא מצפה ממך לפתרונות כלשהם (הקשבה vs. פתרונות). וברור לי שאולי אתה רואה את הדברים בצורה אחרת ממני (הבנה vs. הסכמה). האם מתאים לך להקשיב
תגובות אחרונות