קראתי פעם שכשאנחנו פוגשים בעיה כלשהי זה סימן שיש לנו את היכולת להתמודד איתה, ולאחר שנצליח להתגבר עליה, סביר להניח שנפגוש בעיה נוספת מורכבת יותר, שתהיה מותאמת לשלב ההתפתחותי שלנו. קל להבין את זה במונחים של משחקי מחשב או תחרויות ספורט: ככל שהמיומנות שלנו גדלה נפגוש שלבים מתקדמים יותר ויריבים מאתגרים
"… ויש את העניין הזה … אני מבינה שהוא בעיה ושחשוב מאוד לטפל בו. אין לי מושג עדיין איך לגשת לזה או מה לעשות עם זה." את המילים הללו שמעתי השבוע ממנהלת שאני מלווה. לכולנו יש ברגעים מסוימים "עניינים כאלה". "העניין הזה" יכול להיות קשור למערכת יחסים כלשהי בחיינו, לעבודה
משבר הסוסים הגדול של 1894 לקראת סוף המאה ה-19 ערים גדולות בכל רחבי העולם התמודדו עם בעיה קשה ובלתי פתירה: בכדי לתפקד כהלכה הן היו תלויות באלפי סוסים אשר שימשו להובלת אנשים וסחורות. בשנת 1900, היו ברחובות לונדון מעל 11,000 "מוניות – סוסים" (סוס וכרכרה). היו שם גם כמה אלפי
חיל (Jeel) הינה עיירה בלגית יוצאת דופן. העיירה קוראת תיגר על הפסיכיאטריה המקובלת ומהווה חידה הנלמדת ונחקרת לאורך שנים. לאורך עשרות רבות של שנים נוהגים תושבי חיל נוהגים לארח בביתם "דיירים" (boarders) – אנשים בעלי מחלות נפשיות. בשנות השלושים המאוחרות של המאה הקודמת , לדוגמא, חיו בעיירה כארבעת אלפים "דיירים",
הישרדות וצמיחה בהישרדות המטרה ברורה וחדה. להישאר בחיים. לפתור את הבעיה. להסיר את האיום. החושים מתחדדים. לחץ הדם עולה. השרירים מכווצים. תשומת הלב ממוקדת. מה שרלוונטי בפנים. מה שלא רלוונטי אפילו לא נקלט בתודעתנו. דחיפות היא שם העניין. כל השאר הם מותרות ואין להם מקום. אנו חווים "מצב הישרדותי" לא
הבעיה היחידה עם נשים היא… שאין בעיה אחת יחידה כזו. וגם לא עם גברים. וגם לא עם מנהלים, עובדים, לקוחות, ערבים, יהודים, חרדים, מתנחלים או חברי כנסת. כל אדם ואפילו מצב הוא הרבה יותר מורכב ממודל פשטני כזה או אחר שנלביש עליו. נדיר שמשהו קורה (או לא קורה) אך ורק
תגובות אחרונות