לאחר אחד ממפגשי השיח שהנחיתי לפני מספר שבועות,שלח אחד המשתתפים קריקטורה שבה רואים שני אנשים הניצבים מצידיו השונים של מספר המונח על הרצפה.נקודת המבט שלהם מושפעת מהמיקום שלהם וגורמת להם לראות את הדברים אחרת:האחד רואה את הספרה "6" והשני רואה את הספרה "9".הקריקטורה הזו מעבירה נקודה חשובה מאוד:המציאות היא לא
יש משהו בחג הזה שיותר קשה לי מבדרך כלל.עברו כבר הרבה חגים בשנה וחצי מאז שפרצה המלחמה הזו,וזו הפעם השנייה שאנחנו מציינים את פסח.אז למה הפעם זה מרגיש יותר קשה מהפסח הקודם או מחגים אחרים?אני לא בטוח. אולי זו העייפות המצטברת כבר מעל שנה וחצי.אולי זה גובה הלהבות וכל מה
מתנה לשבת –אוסף של מילים טובות, מחזקות, מרחיבות לב, מעוררות השראה ומניעות מחשבה שליקטתי ממקומות שונים: "אחד המכשולים המשמעותיים ביותר (והבלתי מאוזכרים ביותר) הניצבים בפני תרגול של חמלההוא הפחד מפני קביעת גבולות והטלת אחריות.…הנה מה שגיליתי: לבה של החמלה הוא קבלה.ככל שמתעצמת היכולת שלנו לקבל את עצמנו ואת הזולת, כן
לפני כחודשיים זכינו לראות את אמילי דמארי, רומי גונן ודורון שטיינברכר משתחררות.הן היו החטופות הראשונות שהשתחררו בסבב הנוכחי, לאחר 471 ימים בשבי.תמונות השחרור שלהן עוררו בי שמחה עצומה, עצב עמוק ועוד הרבה תחושות ורגשות. אחת המחשבות שעלו בי שוב ושוב באותו שבוע היתה:איזה מזל שבכל התקופה הזו, בכל החודשים שלפני
כשהתחלתי את השבוע לא הכרתי עדיין את בטי מרטין ואת העבודה שלה.ואז ביום שני בבוקר, בקבוצת וואטסאפ של מנחים לתקשורת מקרבת,מיכאל פינקל הזכיר את שמה ושלח קישור לסרטון שבו היא מסבירה על "מעגל ההסכמה" שהיא פיתחה.ביום שלמחרת כבר צפיתי בהרצאה המוקלטת שלה (45 דקות) והמשכתי לפודקסט שהיא התארחה בו.ביום רביעי הגעתי אל האתר שלה ושם מצאתי
ברוני וור (Bronnie Ware) היא אחות סיעודית פליאטיבית, שליוותה מטופלים רבים בשבועות האחרונים לחייהם.מתוך השיחות הרבות שהיא ניהלה עם אנשים בשלבי הגסיסה המתקדמים שלהם,ברוני זיהתה חמש חרטות נפוצות החוזרות על עצמן שוב ושוב במצבי סוף החיים הללו. אלו חמש החרטות המרכזיות שברוני וור זיהתה:(היא גם תיעדה אותן בספרה "The Top
נְבוּאַת לוֹחֲמֵי הַשָּׁמְבָּאלָה "מגיע זמן שבו כל החיים על פני כדור הארץ בסכנה.כוחות ברבריים מתעוררים ועולים.מתוך טירוף, מבלי להיות מודעים לדמיון הרב ולחיבור שביניהם, הם משקיעים את הונם בפיתוח כלי נשק הרסנייםונערכים למלחמת השמדה כוללת באמצעות טכנולוגיות המאיימות להחריב את העולם.בדיוק בתקופה זו, בה עתידם השברירי של החיים תלוי על
"עיקרון המראה" הוא כלי תודעתי שאני משתמש בו המון. על פי עיקרון המראה, הדברים שאנו רואים בסביבתנו הקרובה משקפים לנו משהו על ההתנהגות שלנו. לדוגמא: אם ילדיי מתנהגים בחוסר נימוס ואני ממש לא אוהב לראות את זה, חשוב שאזכור שזה שיקוף לדברים שאני מאפשר או מעודד. ייתכן שאני מתנהג בחוסר נימוס ובכך
בימים האחרונים אני זוכה לעבור מסע מרגש ומשמעותי עם חבריי מהשירות הצבאי. זהו מסע בן מספר ימים המובל על-ידי עמותת "בשביל המחר" בתמיכתה של עמותת העטלף, שכוונתו המרכזית לאפשר לנו לעבד ביחד חוויות מהשירות ומהחיים. מרבית הזמן אנו יושבים ביחד או מטיילים בטבע, מבשלים ארוחות, משתפים ומקשיבים, לומדים להכיר יותר
בספרו "מי מת", סטפן לוין מזכיר את רעיון ההכנה המושלמת לחיים (המבוסס על תלמוד מהמסורת החסידית), שלפיו כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו, אך לעולם אין לדעת מהו אותו המאורע ומתי הוא יתרחש. לכן, על האדם להיות ערני ומוכן בכל רגע ורגע לכל מה שעלול לבוא. מכיון שאיננו יודעים מהו
תגובות אחרונות