ידיעות אחרונות מקדיש מוסף שלם היום (ערב סוכות) לעידן רייכל ולעשרים שנות היצירה שלו.
הצצתי במוסף הזה הבוקר בבית קפה מקומי, ושקעתי בו למשך דקות ארוכות.
מרוב התלהבות והתרגשות, קניתי לעצמי את עותק בחנות סמוכה,
כדי שאוכל לקרוא את כולו ושיישאר לי למזכרת.
לפני עשרים שנה עידן רייכל היה בתחילת דרכו, הרבה פחות מוכר מכפי שהוא כיום.
המוסף הזה הוא אוסף מרתק של סיפורים מרגשים על יצירה, התפתחות, חברויות והמון רגעים אנושיים.
**
הנה סיפור אחד לדוגמא:
"באותה תקופה (2002), הייתי קלידן של כל מיני זמרים,
ויום אחד התקשרתי למאיר בנאי והצגתי את עצמי.
אמרתי לו שאני קלידן שמנגן עם עברי לידר וכותב שירים.
היום זה נשמע לי נורא מוזר, מאיפה היו לי התעוזה או החוצפה,
והאמת היא שמאיר בנאי פשוט אמר אוקיי, אני בא לשמוע.
הייתי בתוך התהליך, אמרתי לעצמי שקורה כאן כיף גדול.
מאיר הגיע לבית של ההורים שלי בכפר סבא,
מה שעושה את זה הרבה יותר מוזר כי הוא לא ביקש אפילו אולפן הקלטות.
השמעתי לו את הנך יפה בתקווה שירצה לבצע אותו, והוא מאוד אהב, הקליט סקיצה.
הקשבנו לזה ובסוף מאיר אמר:
'שמע, אני מאוד אוהב את השיר ומאוד אשמח לשיר אותו,
אבל אתה צריך לתפוס אומץ ולשיר אותו.
זה שלך, אתה תשיר את זה הכי טוב, תאמין בעצמך וקח את זה קדימה'.
זה היה נשמע לי די מוזר כי לא חשבתי בכלל שאני יודע לשיר,
ומה גם שהוא עצמו עשה טייק שירה מאוד יפה.
היה משהו מרגש בסיטואציה.
מאיר חשב שהשיר טוב, יכול היה לקחת, ברגע האמת זז צעד אחורה לטובת השיר, כפי שהוא חשב,
ומטאפורית זו גם היתה דחיפה עבורי להמשך הקריירה.
הוא הראשון שגרם לי להאמין בשירה שלי."
**
הסיפור הזה מרגש אותי מאוד.
הנכונות של מאיר בנאי לומר "כן" ולנסוע עד כפר סבא,
ההתנהלות בגובה העיניים, בין אומן מוכר ומצליח לצעיר אנונימי בתחילת דרכו.
אני נפעם מהמחווה האנושית הנדיבה שלו:
לא רק שהוא לא לוקח את השיר לעצמו,
הוא מנצל את ההזדמנות לדחוף את עידן, מחזק אותו וגורם לו לראות את עצמו כזמר,
מה שכנראה משפיע בצורה אדירה על התפיסה העצמית ועל המשך הקריירה שלו.
אין מפגשים נייטרליים.
כל מפגש הוא הזדמנות להרבות טוב בעולם.
עשרים שנים לאחר אותו מפגש,
עידן רייכל כוכב בינלאומי מצליח, ומאיר בנאי כבר לא בין החיים.
כבני אנוש, בדרך הטבע, אנחנו נולדים ומתים,
אבל המעשים והמחוות שלנו מסתובבות בעולם,
משפיעות ומהדהדות הרבה אחרי לכתנו.
חג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר