בקשה היא מחווה של נדיבות.
כשאנו מבקשים משהו מאדם מסוים אנו נדיבים אתו.
מכיוון שאנו נותנים לו את האפשרות להיות משמעותי עבורנו,
לעשות משהו חשוב בשבילנו,
להעשיר את חיינו,
או לתרום לנו בצורה כלשהי.
אתמול שלחתי סמס לחברה קרובה וביקשתי להתייעץ אתה בנושא מסוים.
בדקתי אם היא זמינה ואם יש לה כמה דקות בשבילי.
זה היה לאחר שמצאתי את עצמי מתבחבש עם הנושא כמה ימים ללא התקדמות.
לשמחתי היא נענתה לבקשתי וכחצי שעה לאחר מכן נפגשנו על קו הטלפון.
השיחה בינינו יצרה עבורי בהירות, חידדה כמה נקודות מפתח, הרגיעה וחיזקה.
הערך שקיבלתי מאותה חברה ובאותה שיחה הוא רב.
למעשה, כשבדקתי אתה האם היא פנויה לשיחה הייתי נדיב אתה,
כיון שאפשרתי לה להיות במקום משמעותי עבורי.
בקשה היא מחווה של נדיבות.
בכדי שבקשה תהיה באמת מחווה של נדיבות חשוב שיתקיימו שני תנאים:
– שנהיה מוכנים לקבל "לא" (במצבים שבהם האדם בוחר שלא להיענות בחיוב לבקשתנו)
– שלא נשפוט או נאשים את האדם שממנו ביקשנו אם התשובה לאחר שנקבל "לא" לבקשה.
קל לבלבל בין בקשה, דרישה, משאלה וציפייה.
בקשה היא מחווה של נדיבות.
דרישה, משאלה וציפייה אינן מחוות של נדיבות.
*****
אמירת "לא" היא לעתים מחווה של כבוד.
כבוד לאחרים וכבוד לעצמנו.
שלשום קיבלתי טלפון דחוף מאדם שביקש לגייס אותי לפרויקט חשוב שהוא מוביל.
התשובה שלי היתה "לא".
כשאני אומר "לא" להזמנה של מישהו אחר ולצרכים חשובים או דחופים שלו,
יכול להיות שאני אומר "כן" לעצמי ולצרכים החשובים שלי.
ולכן, לעתים, "לא" היא מחווה של כבוד לעצמנו.
לא כל כדור או מטלה שמשליכים לכיווננו אנו חייבים לתפוס או לעשות.
במיוחד אם אותה מטלה באה על חשבון הצרכים החשובים שלנו.
כשאני אומר "לא" להזמנה של מישהו אחר ולצרכים חשובים או דחופים שלו,
לעתים זו מחווה של כבוד גם למבקש הבקשה. למרות הסירוב.
ייתכן שבאמירת "הלא" אני בעצם משדר שאני מאמין בו וביכולתו להסתדר בלעדיי.
שאני סומך עליו שימצא את הדרך למלא את צרכיו החשובים, מבלי להמעיט בחשיבותם.
זו הסתכלות ענווה בגובה העיניים שבמהותה ההבנה שאיני מישהו חסר תחליף שאי אפשר להסתדר בלעדיו.
גם אם למבקש הבקשה נדמה אחרת באותו רגע.
כשאנו אומרים "לא" במקום "אולי / נראה… / תן לי לחשוב על זה…"
זו מחווה של כבוד כיוון שאנו יוצרים בהירות בינינו ובין המבקש,
המאפשרת לאדם להבין איפה הוא נמצא ולפעול בהתאם.
איננו מורחים אותו, נותנים לו לחיות באשליות או בונים ציפיות שלא תתממשנה.
במצבים מסוימים אפשר להגיד "לא" לבקשה ועדיין לומר "כן" לצורך.
למשל, לסרב לעשות משהו עכשיו אך להציע לעשות זאת אח"כ,
לסרב לעשות משהו בעצמי אך לנסות לסייע ברתימת אחרים שיקדמו את הנושא,
לסרב לעשות כל מה שמבקשים אך לעשות מכל הלב חלק ממה שמבקשים.
כשאנו מקשיבים לצורך, מבינים אותו ומנסים לסייע בקידומו זו מחווה גדולה של כבוד.
לא כל אמירת "לא" הנה מחווה של כבוד.
לפעמים מהות "הלא" היא להעניש, לפגוע, להקטין, לזלזל, להגביל, להחזיר וכו'.
*****
בשונה אולי ממה שרובנו הורגלנו או חונכנו לחשוב,
בקשה היא מחווה של נדיבות.
"לא" היא לעתים מחווה של כבוד.
הן במקרה של בקשה והן במקרה של "לא"
חשוב מאוד בעיניי לא רק מה אומרים ואיך אומרים,
אלא גם, ואולי בעיקר,
מאיפה "מגיעים" כשאומרים את מה שאומרים.
ובמילים אחרות:
מה הכוונה הפנימית שעומדת בבסיס הבקשה שלנו?
מה הכוונה הפנימית שעומדת בבסיס "הלא" שלנו?
אני סקרן לשמוע מכם: איפה המאמר הזה פוגש אתכם ומה הוא מעורר?
שבת שלום,
הרבה נדיבות וכבוד לעצמכם ולאחרים,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
לקבלת גישה מיידית לסדנת בקשות אפקטיביות חינמית (קבצי שמע, מצגות ודפי עבודה) לחצו כאן
** להצטרפות לרשימת התפוצה ולקבלת מסרים דומים ניתן להכניס את פרטיכם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.