לפני כמה ימים חבר לעבודה שלח לי הודעה:
"היי, אתה מגיע לחיפה מחר?"
תיכננתי להגיע לחיפה והיו מתואמות לי ביומן כמה פגישות לאותו יום.
פעם הייתי עונה על הודעה כזו ב"כן".
זה היה פעם.
אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שעניתי ב"כן" לשאלה כזאת.
התשובה שלי במצבים כאלה, וגם לאותו חבר השבוע, היתה:
"זאת הכוונה וזאת התוכנית."
התשובה המילולית שלי היא ביטוי לתובנה עמוקה שהשתרשה בי.
אנחנו לא באמת יכולים לדעת איפה נהיה ומה נעשה מחר.
או בעוד שלוש שעות.
"האדם מתכנן ואלוהים צוחק" הוא משפט שאנשים נוהגים להזכיר,
בדרך כלל בהקשר של מצבי אסון כשמשהו דרמטי קורה.
אני מתחבר לחוסר הוודאות, ולא רק במצבי אסון דרמטיים.
רוב הסיכויים שאגיע לחיפה, אבל יכול להיות שלא.
ייתכן שלא אגיע בגלל שאהיה חולה, או שמשהו אחר יקרה לי,
וייתכן שלא אגיע לא כי זה יהיה מעבר ליכולתי או לכוחותיי,
אלא בגלל שאבחר לתת עדיפות למשהו אחר שיצוץ בין עכשיו למחר.
כשאני אומר (בעיקר לעצמי וגם לאחרים) "זאת הכוונה וזאת התוכנית",
אני בעצם לוקח אחריות על החלק שלי,
וגם מכיר בכך שהחיים דינמיים ולא הכול בשליטתי.
אני באמת מתכוון להגיע ואעשה מאמצים כדי שזה יקרה.
זו לא צורת ביטוי מתחמקת של מישהו שיודע שהוא לא יגיע ולא נעים לו להגיד "לא."
כרגע הפגישה אתך בעדיפות גבוהה עבורי.
ועם זאת, אני מכיר בכך שהתוכניות שלי עשויות או עלולות להשתנות עד מחר,
מבחירה שלי או מכורח נסיבות שמעבר לשליטתי.
**
אנשים מרבים לומר "בעזרת השם" או "אם ירצה השם".
בעבר, כשהייתי שומע את צירוף המילים בעזרת השם הוא היה מעורר בי אי־נוחות.
לא היה ברור לי אם ועד כמה האדם שאיתו קבעתי מחויב או אחראי.
בעזרת השם התפרש אצלי כ"קבענו, אבל אני עוד לא בטוח."
בשנים האחרונות אני שומע משהו אחר.
כיום אני מתייחס לבעזרת השם פחות כסימן לחוסר מחויבות או לבריחה מאחריות,
ויותר כתזכורת לארעיות ולענווה.
הגרסה שלי לבעזרת השם היא זאת הכוונה וזאת התוכנית.
ארבע המילים הללו מחזיקות עבורי תזכורת לשלושה עקרונות וערכים מרכזיים:
• חידוד כוונה.
• הכרה בארעיות ובדינמיות של החיים ושלנו.
• לקיחת אחריות, עשייה ומחויבות באזורי ההשפעה שלנו.
**
אתמול בערב, בשעה 19:59 בדיוק,
שלחתי לליאורה פרידן, המוציאה לאור הנפלאה של הספר שלי, את המילים הבאות:
"עברתי על זה ואני מאשר. בשעה טובה לנו."
המייל הקצר הזה מהווה אבן דרך חשובה בהתהוות של הספר:
שלבי העריכה, ההגהה, העיצוב והעימוד הסתיימו.
עשרות סבבים של מעברים, בדיקות, תיקונים ודיוקים מאחורינו.
קובץ PDF עם הכותרת "חיים מלאים" חתום, נעול ומוכן לדפוס.
התחושה כרגע מעניינת:
יש בי שמחה, שביעות רצון, סקרנות וציפייה נרגשת, ואין בי התרוממות רוח או התרגשות עילאית.
זה לא מרגיש לי כמו רגע לפני הגשמת חלום או מטרה יוצאת דופן (אולי כי זה לא).
יש בי שמחה על שזה מבשיל ועל שהקדשתי לפרויקט הזה את הזמן ואת האנרגיה.
אני שבע רצון מאוד גם מהתהליך וגם מהתוצר.
זה קצת מזכיר לי את השבועות שלפני ריצת המרתון הראשונה שלי,
כשכל האימונים המפרכים מאחוריי, ואני רגע לפני ההנאה מהריצה עצמה.
בשונה מריצת מרתון, שהיא חוויה חד-פעמית שמסתיימת ונשארת כזיכרון,
לספר יהיו חיים מתמשכים משלו, עם ולצד אנשים שונים שיפגשו אותו.
ביום ראשון צפויה להתחיל ההכנה לדפוס.
בשבועות הקרובים אני רוצה לפתוח אפשרות לרכישה מוקדמת ומוזלת של הספר.
זאת הכוונה וזאת התוכנית.
אחלו לי בהצלחה..
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר