ערב שבועות.אני מתלבט למה להקדיש את הפוסט הנוכחי,ושם לב שכרגע מעסיק אותי הנושא של התחלות וסיומים. אני כנראה מושפע מסוף שנת הלימודים שמתקרב,מבן הזקונים שלי שמסיים את כיתה יב',וממסיבת האירוסין הקרובה של בתי הבכורה. פעמים רבות אנחנו מחכים שמשהו כבר יקרה,יסתיים, או יתחיל,ואז מגלים שמהר מאוד הוא "מוחלף" על ידי
אתגר קרת כותב בספרו "צנורות": "כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה.כשאין לך נשימה קשה לדבר.המשפט שלך חסום על-ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות.זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה.אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש.בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות
כל נשימה מתנה ציפיות. חשבונאות. סיפורים. שיפוטים. בלבול. חוסר שקט. ניסיון לשלוט, לארגן ולסדר. קדושת הרגע. ארעיות. נוכחות. כל נשימה מתנה. לא הכרתי את השיר הזה. נחשפתי אליו רק בימים האחרונים. ** "שביר" מילים ולחן: אביתר בנאי אני לא עשיתי אותי, אני לא עשיתי אותך, בכל זאת עדיין אני מצפה
תגובות אחרונות