באחד הבקרים כשרועי בני היה בכיתה א' (היום הוא בן 17, תעשו חשבון כמה זמן עבר..),הלכנו ביחד לבית הספר והתחלנו לדבר על גיל.רועי אמר שהוא רוצה להיות כבר בן שבע."למה דווקא 7" ? שאלתי אותו..כי שבע זה גדול.עד שבע זה הקטנים ומשבע זה הגדולים.והוא רוצה להיות כבר גדול. סיפרתי לו
יש משהו בחג הזה שיותר קשה לי מבדרך כלל.עברו כבר הרבה חגים בשנה וחצי מאז שפרצה המלחמה הזו,וזו הפעם השנייה שאנחנו מציינים את פסח.אז למה הפעם זה מרגיש יותר קשה מהפסח הקודם או מחגים אחרים?אני לא בטוח. אולי זו העייפות המצטברת כבר מעל שנה וחצי.אולי זה גובה הלהבות וכל מה
כשהתחלתי את השבוע לא הכרתי עדיין את בטי מרטין ואת העבודה שלה.ואז ביום שני בבוקר, בקבוצת וואטסאפ של מנחים לתקשורת מקרבת,מיכאל פינקל הזכיר את שמה ושלח קישור לסרטון שבו היא מסבירה על "מעגל ההסכמה" שהיא פיתחה.ביום שלמחרת כבר צפיתי בהרצאה המוקלטת שלה (45 דקות) והמשכתי לפודקסט שהיא התארחה בו.ביום רביעי הגעתי אל האתר שלה ושם מצאתי
אתמול בצהריים כשקפצתי לאכול חומוס בנרי שבהוד השרון,השמש הגיחה מבעד לעננים והחום שלה היה כל כך נעים ומפתה.לרגע התלבטתי אם לאכול בחוץ או בפנים,אבל כשראיתי שכל הכסאות והמפות המשובצות שעל השולחנות בחוץ רטובים מהגשם שירד לפני כמה דקות,התעצלתי והחלטתי להיכנס פנימה.תפסתי שולחן צידי שצמוד לחלון, השקפתי על הרחוב ונתתי למחשבות
אתמול קיימנו בחטיבה שלי באינטל את יום המחלקה השנתי שלנו.זו מסורת של למעלה מעשור, תמיד בינואר,שבה אנחנו מסכמים את השנה שעברה ופותחים את השנה הקרובה בהשתתפות של כל העובדים.זהו יום שלם שכל פעם נעשה קצת אחרת, ושתמיד יש פה סיכומים עסקיים, מטרות קדימה ועניינים מקצועיים,לצד פעילות חברתית, אינטראקציה אנושית, הרבה
את הפוסט הנוכחי אני בוחר להקדיש לשני קטעים שנוגעים בי ושאני מוצא אותם משמעותיים עבורי.ההשראות שלי לקטעים הללו הם 14 נשים וגברים מרגשים ויוצאי דופן,שעושים המון טוב בעולם בעזרת הידיים והלבבות שלהם,ושזכיתי לפגוש ולהתחיל להכיר ביומיים האחרונים. "ידי אנשים אחרים" מזכיר לי עד כמה אנחנו מחוברים לאנשים אחרים, תלויים בהם,משפיעים
השבוע נזכרתי בכתבה שקראתי לפני מספר חודשים,שבה מישהו אמר שיש לו "חיים משעממים" כי הוא כל הזמן עושה את אותו הדבר:עסוק בלעזור ולעשות טוב לכל מיני אנשים, בכל מיני דרכים ומקומות. המחשבה על זה עלתה לי באחד הבקרים השבוע והיא מרגישה לי מאוד רלוונטית ומתאימה.אז ברמה מסוימת החיים שלי "משעממים"
השבוע סיימתי תהליך בן כשלושה חודשים של "חשיבה מעבר לקצה". "חשיבה מעבר לקצה" (ובאנגלית TAE – Thinking At the Edge) הוא מודל חשיבתי-יצירתי שפותח ע"י יוג'ין ג'נדלין יוצר גישת ההתמקדות. ההנחה העומדת בבסיס המודל היא שבכל אחד מאתנו קיים ידע מובלע וייחודי הנובע מתוך ניסיון החיים המסוים שלנו ומתוך חוויות חיינו. במקרים רבים הידע
12 שעות חצי שעה של המתנה לכניסה למחלקה האונקולוגית. שעה וחצי של בדיקות דם והמתנה לתוצאות. שעה וחצי של הזמנת מנות דם וגילוי שיש תקלה – מבחנה הלכה לאיבוד וצריך להזמין שוב. שעה וחצי של הזמנה נוספת עד קבלת אישור למשיכה מבנק הדם. שעה של המתנה למנה שתגיע מהבנק. שעה
תגובות אחרונות