אחת החוויות המשמעותיות שנצרבו בי בבית הספר היסודי,היתה הרגע בכיתה ו' שבו גיליתי שאני לא מה"מקובלים" של השכבה. איציק וירון, שני החברים הכי טובים שלי דיברו לידי בהתרגשות על המסיבה המתוכננת ביום שישי הקרוב.מסיבה שלא הוזמנתי אליה ושעד כה לא ידעתי על קיומה.בשונה ממסיבות כיתתיות שכולם הוזמנו אליהן,זו היתה מסיבה
נילי ויובל בבוקר שישי שעבר התראיינתי ברדיו קול הכנרת בתכניתה של נילי ליבוביץ' "שיחות בשישי". כשנילי שאלה אותי מה בעצם אני עושה, קצת נתקעתי. סיפרתי לה שזו שאלה שאני מתקשה לענות עליה, שאין לי תשובה חדה ובהירה עבורה ושהיא מזכירה לי את השאלה של יובל… יומיים לפני כן שוחחתי עם
המורה של המדינה / מתוך הספר "שביל בעולם" (עמוד 215) מאת חילי טרופר: "לא פגשתי אותה מעולם, רק שוחחנו בטלפון פעמיים. אך בסיומן של השיחות ידעתי כי מדובר בדמות חינוכית יוצאת דופן, שהתברכו בה תלמידיה. תחילתו של הסיפור בשיחת טלפון מאיש מאחד היישובים בצפון. האיש סיפר כי הוא אב לתלמיד בבית
יש דברים שנוגעים בך עמוק כבר מהשניה הראשונה אנשים, מעשים, סרטים, מוסיקה, ספרים… במקרה המסוים שלי, מילים "עושות לי" את זה. מעוררות השראה, מרגשות, משפיעות. אתמול נתקלתי בספר מיוחד ועוצמתי בשם "מקום בעולם". הוא נכתב ע"י חילי טרופר – אדם, מנהל ומחנך מדהים, שניהל את התיכון ע"ש "ברנקו וייס" ברמלה
תגובות אחרונות