לאחר אחד ממפגשי השיח שהנחיתי לפני מספר שבועות,שלח אחד המשתתפים קריקטורה שבה רואים שני אנשים הניצבים מצידיו השונים של מספר המונח על הרצפה.נקודת המבט שלהם מושפעת מהמיקום שלהם וגורמת להם לראות את הדברים אחרת:האחד רואה את הספרה "6" והשני רואה את הספרה "9".הקריקטורה הזו מעבירה נקודה חשובה מאוד:המציאות היא לא
בסוף השבוע האחרון זכיתי להשתתף בסדנת תקשורת מקרבת יוצאת דופן בהנחייתו המופלאה של יורם מוסנזון.יש בי הכרת תודה עצומה ליורם (ולשאנייה) על הסדנה הזו,ועל שלל רגעים אנושיים משמעותיים ומרגשים שחוויתי שם.אחד הדברים הכיפיים והמשמחים היה לפגוש בחיים האמיתיים חלק מקוראי הבלוג הזה.שלושת הימים הללו עוררו בתוכי ובחיי תנועה חזקה שעדיין
הבמבוק הסיני הינו עץ מיוחד במינו. מרגע ששותלים אותו יש להשקותו בכל יום. במשך חמש השנים הראשונות לא רואים דבר. לכאורה לא מתרחשת כל צמיחה. מאוד מפתה להפסיק להשקות במצב כזה, לחשוב שמשהו לא בסדר, לשנות כיוון או סתם להתייאש. ואז קורה דבר מדהים: ברגע מסוים מתחילה צמיחה מטורפת. תוך
תקשורת: 10 אמיתות חשובות 1. שלוש הסיבות העיקריות שבגללן חשוב לנו לתקשר הן: א. להרגיש יותר טוב. ב. להרגיש פחות רע. ג. לגרום לדברים לקרות. הסיבה שחשוב לנו לגרום לדברים לקרות היא כדי שנרגיש יותר טוב או פחות רע. מכאן, ששתי הסיבות העיקריות שבגללן חשוב לנו לתקשר
שלום, בשבוע וחצי האחרונים זכיתי לטייל עם משפחתי באוסטריה. טבע, הרים, טיולים, אגמים, נחלים, ירוק, קניות, ירוק, אוכל, ירוק, ירוק ועוד ירוק. עשרה ימים אינטנסיביים כאלו יוצרים חוויה יוצאת דופן ומהנה ברגעים מסוימים, כמו גם מאתגרת, מורכבת וקשה ברגעים אחרים. איך "מבשלים" ומוציאים לפועל טיול מוצלח עבור חמישה אנשים בעלי
אורית משתגעת מזה שהסגן שלה לא לוקח מספיק אחריות ולא מגדיל ראש. בעז מיואש כי הוא כבר בן 35 ללא זוגיות משמעותית ועדיין חי עם ההורים. גלית מתוסכלת כי היא לא מגיעה לעשות כמו שצריך כל מה שחשוב לה בעבודה והיא גם מלאת רגשות אשם על שהיא לא מבלה מספיק
15:20, יום רביעי 26/2, קורס יום של תקשורת מקרבת, הפסקה אחרונה לפני הקטע האחרון והמסכם… 29 נשים וגברים יוצאים לקפה, שירותים והתרעננות. יובל, אחת המשתתפות נשארת בכיתה. בסמס שקיבלה כרגע מהמחנכת של בתה בת ה-11 נכתב: "עדי הבריזה מהשיעור האחרון היום ולא נכנסה לכיתה". יובל קוראת את זה ומתחילה להילחץ.
תחילת ספטמבר 2013, יום חמישי 15:30. בעוד כשלוש שעות אני מתוכנן להנחות לראשונה סדנה מיוחדת וחדשה שפיתחתי. אני מרגיש הרבה לחץ, דופק מהיר ובוחר לקחת את הזמן, לבדוק מה קורה בתוכי, להקשיב לרגשות ולתחושות שעולות. את המסר הבא (מילה במילה) כתבתי לעצמי לפני אותה סדנה: ===== "אני שם לב למשהו
“האמת היא שמעט התאכזבתי ובעלי התאכזב יותר. זה היה מאד בסיסי ודומה לחומרים שקראתי או שמעתי באינטרנט. מבחינת העמקה וערך מוסף שאמור להיות במפגש הישיר – זה לא עבד עבורנו. מבחינת רמת הדיון – הרגיש יותר כמו מבוא, ומבחינת מה ש"נכנס" בשלוש שעות הללו זה הרגיש מעט מדי. יצא לנו
רוברט דה ויצ'נזו, שחקן גולף מפורסם מארגנטינה, זכה פעם בתחרות. אחרי שקיבל את ההמחאה וסיים לחייך למצלמות, הוא ניגש למלתחות המועדון והתארגן לעזוב את המקום. מאוחר יותר, כאשר הלך לבדו אל המכונית שלו במגרש החניה, ניגשה אליו אישה צעירה. היא בירכה אותו על זכייתו וסיפרה לו שהבן שלה חולה מאוד
תגובות אחרונות