"קצין צעיר שתמיד היה קצר-רוח ובעל היסטוריה של בעיות בעקבות ביטויי כעס, נשלח על ידי מפקדו לקורס קשב בן שמונה שבועות, כדי לעזור לו להפחית את רמות הלחץ הנפשי שלו. יום אחד, אחרי שיעור, הוא נכנס לערוך קניות בסופרמרקט. החנות היתה עמוסה ותורים ארוכים השתרכו לפני הקופות, ואילו הוא מיהר
ארבעה דברים שחיים עכשיו 1. "לא אבקש דבר את לא צריכה להוכיח לי כלום הורידי אודם שפתייך אבק דרכים רחצי מרגלייך" ~ אביתר בנאי, יפה כלבנה "לא אבקש דבר איני צריך להוכיח לי כלום אניח תרמילי, אפשוט בגדי אבק דרכים אשטוף מרגלי." ~ מישהו ** 2. כנראה שניפגש ביום שני הקרוב.
כל נשימה מתנה ציפיות. חשבונאות. סיפורים. שיפוטים. בלבול. חוסר שקט. ניסיון לשלוט, לארגן ולסדר. קדושת הרגע. ארעיות. נוכחות. כל נשימה מתנה. לא הכרתי את השיר הזה. נחשפתי אליו רק בימים האחרונים. ** "שביר" מילים ולחן: אביתר בנאי אני לא עשיתי אותי, אני לא עשיתי אותך, בכל זאת עדיין אני מצפה
כמו שמתקרבים לכלב כמו שמתקרבים לכלב לא מוכר. לאט לאט… בזהירות… צעד אחד… ועוצרים… מושיטים יד ומחכים. נותנים לו להתרגל אלינו. מתרגלים אליו. שומרים על קשר עין נוכחות ותשומת לב. כשמרגיש נכון, כשנבנה מספיק אמון, מתקדמים עוד צעד. לאט לאט … שלא ייבהל ויברח. שלא יתרגז ויתקוף. ** עצב גל
יום שישי פורים, 2010. הבנות מחופשות, הולכות בהתרגשות גדולה לבית – הספר. אני לא לידן כדי לראות את זה, כדי להשתתף בחגיגה. אני במקום אחר. אבי נפטר לפני מספר שעות, לפנות בוקר. כשהן תחזורנה נספר להן. חבל לקלקל את החגיגה עכשיו. ** יום שישי פורים, 2017. הילדים מחופשים, בבית הספר.
תגובות אחרונות