בליל ה- 3 לנובמבר מתעורר רועי בן השנתיים וחצי במיטת הוריו ואומר:
"אמא קומי, רטוב כאן, עשיתי פיפי".
"אוף..!" אומרת אימו תוך כדי שהיא מרימה אותו.
"נכון שזה מעצבן?" שואל רועי.
**
הסיפור הזה ממחיש בצורה נפלאה בעיני מה זו אמפטיה.
אמפטיה מעשית, בזמן אמת, בחיי היום – יום.
רועי נוכח וקשוב לאמו בצורה אמפטית,
בלי לקרוא על אמפטיה בספרים, ללמוד עליה בבית הספר או לתרגל אותה בסדנאות.
הוא מצליח להיכנס לנעלי אמו ולנחש מה עובר עליה באותו רגע.
התגובה הזו שונה מהרבה תגובות אחרות שרועי היה יכול לנקוט בהן:
הצטדקות, התגוננות, הסברים, מתקפה, התכנסות, ניתוק מגע וכו'.
מהלך אמפטי אחד, אותנטי ומדויק, יכול לשנות מצבים ברגע.
במשפחה (הורים, ילדים, בני זוג),
בעבודה (עובדים, מנהלים, לקוחות, ספקים),
עם חברים, בקהילה, בחברה, בעולם.
כשאנו מנסים להיות באמפטיה עם מישהו אחר
אנו מנמיכים את להבות הקונפליקט,
מחזקים את מערכת היחסים
ויוצרים תנאים להמשכיות.
זהו משחק של כבוד, הבנה ואכפתיות בקשר הדדי
השונה מאוד מקרב של התקפות, מגננות וניתוקי מגע.
**
השבוע אעביר את הרצאתי "תקשורת מקרבת לחיים מלאים".
ההרצאה תתקיים ביום רביעי ה 9/3/16 בשעה 20:00 בתיאטרון גבעתיים.
אמפטיה תהיה שם. ולצידה נושאים, כלים, דוגמאות וסיפורים נוספים.
רוב הכרטיסים כבר נמכרו ונותרו כ-40 כרטיסים אחרונים.
כרטיסים בעלות סמלית של 20 ₪ ניתן לרכוש באתר תיאטרון גבעתיים
או טלפונית בקופת התיאטרון 03-7325340 שלוחה 2.
(שימו לב שרכישת הכרטיסים אינה מתבצעת דרכי
אלא ישירות מול תיאטרון גבעתיים באתר או טלפונית).
רוב ההרצאות והסדנאות שלי מועברות בהזמנה לקהלים סגורים של חברות וארגונים.
זוהי הזדמנות נפלאה לפגוש אותי באירוע פתוח לקהל רחב ומגוון.
אם אנחנו מחוברים "וירטאולית" (דרך המיילים) כבר זמן מה ואתם בוחרים להגיע,
אנא גשו אלי לאחר ההרצאה להציג את עצמכם.
יהיה נחמד להכיר ולומר "שלום" גם בעולם הפיזי.
**
בחודשים האחרונים (מאז ראש השנה)
אני כותב ומפרסם בלוג יומי בנושאי ניהול, מנהיגות, תקשורת, הקשבה ומערכות יחסים.
השבוע שאלו אותי מספר פעמים איך אני מצליח לעשות זאת,
האם זה לא קשה מדי ומאיפה כל הרעיונות.
התשובה שלי היא שאינני מתאמץ לכתוב.
במקום זאת אני מנסה להקשיב פנימה,
לראות מה חי בתוכי ומה מושך את תשומת לבי.
הפוסט היומי נכתב באותו יום בהתאם למה שחי בי באותו רגע.
אין סילבוס או תכנית מוכנה מראש.
עבורי זהו בעיקר תרגיל במודעות, בהקשבה ובתשומת לב.
וגם באומץ.
כי לפעמים אני בוחר לכתוב בדיוק את מה שעולה
ולפעמים אני משנה את זה קצת מחשש של איך זה ייתפש ומה זה יעורר.
לעתים, ברגע שאני מפרסם פוסט, אני שם לב שהלב שלי פועם קצת יותר מרגיל.
השבוע זה קרה לי מספר פעמים.
השבוע התפרסמו הפוסטים הבאים בבלוג היומי שלי:
– הסיפור של תא"ל אופק בוכריס – זה לא העסק שלכם.
– ישירות לווריד – על אספרסו ומפגש אנושי.
– גילוי אדוות – על הגבול שבין לבין.
– סמס שקיבלתי היום – אמיתי. פוסט שעורר הרבה תגובות.
– ארבע שיטות למציאת מועמד למשרה – במיוחד למנהלים ומראיינים.
– אדם שאפשר לאהוב – ציטוט מקסים. לקרוא ולשמור.
ניתן להירשם לבלוג "חיים מלאים יום יום" ולקבל את הפוסטים יום-יום, טרי-טרי ישירות למייל.
להתראות ( אולי) ביום רביעי הקרוב בתיאטרון גבעתיים,
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר.
אני מחפש לקוח או לקוחה חדשה לעבודה משותפת. מאפיינים:
– מנהלות ומנהלים, בחברה או בארגון,
– שחשובה להם הצלחת העובדים שלהם,
– שהעסק שלהם עושה טוב בעולם,
– שמכירים בחשיבות מערכות היחסים והתקשורת הבינאישית,
– שמעוניינים לשפר, לתקן, לבנות או להעצים את עבודת הצוות,
– שמאמינים בדוגמא אישית ומוכנים לעשות "עבודה אמיתית" לטובת כולם.
אם התיאור הזה מדבר אליכם, ואתם רוצים לבדוק אתי אפשרות של עבודה משותפת, צרו קשר ונדבר.