בתחילת השבוע אשתי הראתה לי סרטון עם אדם שאיבד את אשתו ואת בנו ב7.10.המוטו שלו הפך להיות "אין דבר כזה מחר".מאז האסון הוא מפציר בעובדיו לדחות בעבודה את מה שאפשר למחר, לצאת הביתה קצת יותר מוקדם,ולהקדיש עוד היום זמן למשפחה, לחברים ולחוויות חיים משמעותיות.זה היה סרטון חזק והיתה לי תחושה שכבר ראיתי ושמעתי אותו.
לפני מספר שנים שמתי לב שיש מספר רגשות מסוימים שאני מרגיש שוב ושוב בהמון מצבים ואירועים.בהשוואה לרגשות אחרים, הרגשות המסוימים הללו היו הרבה יותר נפוצים עבורי.הייתי מרגיש אותם עשרות פעמים ביום, בעוצמות משתנות.במבט לאחור, נראה לי שכמעט בכל שעה נתונה הם היו עולים.הרגשות הללו, שהיו עולים בי כל הזמן היו
אתמול בשעה 19:00 כשסיימתי אימון פילאטיס,ניגשתי למכשיר הסלולרי ופתחתי ynet כדי להתעדכן במה שקורה.הכותרת הראשונה שקפצה לי היתה עדכון על מותו של גל מאיר איזנקוט,בנו של גדי איזנקוט הרמטכ"ל לשעבר וחבר הקבינט המלחמתי המצומצם. הידיעה הזו עוררה בי גל של עצב.התיישבתי על ספסל והתחלתי לקרוא כמה מהתגובות.בתוך שניות עלו בי
כשמייקי, שלושים קילו של שרירים ועצמות, ועשרה קילו של שומן, שערות, תמימות וטוב לב,השתולל הבוקר על הדשא הגדול שליד רחוב המוביל, זה היה רגע מהנה במיוחד.יש משהו כל כך פשוט ומשמח בריצה הזו אחרי מקל מזדמן שנזרק שוב ושוב,או בהתגלגלות נטולת הדאגות מהבטן לגב ובחזרה לבטן, על הדשא הלח והקצוץ,כששמש
בשנת 2004 אדם בשם מורגן ספרלוק הכניס את עצמו לניסוי מרתק: במשך חודש שלם הוא אכל רק ארוחות במקדונלד'ס ותיעד בסרט מה קורה לו. לפני הניסוי, רופאים שהתייעץ איתם העריכו שהכל יהיה בסדר. בפועל, בתוך זמן קצר ספרלוק החל לסבול מהקאות, דיכאון, עייפות, לחץ בחזה ותפקודי כבד לקויים. הוא הראה
השבועות האחרונים מרגישים לי טעונים רגשית וסוערים. בימים הללו אני מרגיש הרבה מתח, כעס, חוסר סבלנות, תסכול, לחץ ודאגה. שמתי לב שמצב הרוח שלי משתנה במהירות גבוהה יחסית ושאני "מופעל" יותר מבדרך-כלל. טריגרים חיצוניים, כמו למשל משפטים שנאמרו או דברים שראיתי ושמעתי, עוררו בי תגובה רגשית חזקה. זו לא הפעם
מאתמול בצהריים, מייקי (גור הכלבים בן החצי שנה שלנו) צולע. הוא בקושי דורך על הרגל השמאלית-הקדמית וכשנוגעים לו באזור הירך הוא מיילל בכאב. לאחר בדיקות וצילומים, ההערכה היא שיש לו דלקת כלשהי ושהוא צריך לנוח מספר ימים ולהימנע ככל האפשר מפעילות גופנית. יש משהו מלחיץ בסיטואציה שמשהו כמו זה מופיע
ג'ים רוהן מגדיר כישלון כ"מספר טעויות שיפוט שאנו חוזרים עליהם שוב ושוב". באופן דומה הוא מגדיר הצלחה כ"מספר תרגולים פשוטים שאנו חוזרים עליהם מדי יום." אני אוהב את ההגדרה הזו כיון שהיא מחוברת ליום-יום ומדגישה את החשיבות של מה שאנחנו עושים ברגע זה. במהלך השבועות האחרונים פיתחתי לעצמי הרגל חדש
אדם הולך ברחוב ורואה שלושה בנאים מניחים לבנים זו על זו. "מה אתה עושה?", שואל האדם את הבנאי הראשון. "אני עובד עבודה פיזית קשה ומשעממת בשמש היוקדת הזו, מבזבז את חיי על בניית קיר אבנים חסר משמעות שאף אחד לא באמת צריך." "מה אתה עושה?", שואל האדם את הבנאי השני.
עשרים בעיות תקשורת נפוצות: 1. אנשים מפרשים משהו שאמרנו שונה ממה שהתכוונו אליו. 2. אנשים מוציאים דברים שאמרנו מהקשרם. 3. אנשים מייחסים חשיבות גדולה מדי לנושא שבעינינו הוא שולי יחסית. 4. אנשים מייחסים חשיבות קטנה מדי (או לא מייחסים חשיבות בכלל) לנושא שבעינינו הוא מרכזי ומהותי. 5. אנשים לוקחים אישית משהו שהתייחסנו אליו (למרות שלא
תגובות אחרונות