לאורך השנים, ועל אחת כמה וכמה במהלך השבועות האחרונים,אני משתדל להקשיב, לקרוא וללמוד מאנשים שמחזקים אותי ושהשפעתם עלי מיטיבה.בפוסט הנוכחי, אני בוחר להביא מספר ציטוטים שליקטתי משניים מהם: סטיבן ג'נקינסון וד"ר אדית אווה איגר. סטיבן ג'נקינסון מקדיש את חייו לליווי חולים סופניים ומשפחותיהם, מורה מוביל ומוערך לנוכחות במצבי משבר.ניתן לצפות בהרצאה מלאה שלו (כתוביות
10 מחשבות אישיות על המצב א. המצב מאופיין כרגע בחוסר וודאות. הדברים מתפתחים מיום ליום. לא ברור לאן זה הולך ואיפה נהיה בעוד מספר ימים או שבועות. חוסר הוודאות הנוכחי גדול יותר מזה שרובנו חווים בדרך כלל. זהו שינוי למה שאנו מורגלים בו והוא מעורר בנו מחשבות, רגשות ותחושות שונות.
"… ויש את העניין הזה … אני מבינה שהוא בעיה ושחשוב מאוד לטפל בו. אין לי מושג עדיין איך לגשת לזה או מה לעשות עם זה." את המילים הללו שמעתי השבוע ממנהלת שאני מלווה. לכולנו יש ברגעים מסוימים "עניינים כאלה". "העניין הזה" יכול להיות קשור למערכת יחסים כלשהי בחיינו, לעבודה
"איפה היית בפברואר 1999?", שאלתי אתמול את הגר שעובדת איתי. "בכיתה ב'." היא ענתה בחיוך, לאחר 5 שניות של מחשבה. איפה אתם הייתם בפברואר 1999, בדיוק לפני 20 שנים? ** אני יודע איפה אני הייתי. בפברואר 1999, כשהגר קיבלה תעודת מחצית של כיתה ב', הייתי נשוי כחצי שנה, ללא ילדים
משבר הסוסים הגדול של 1894 לקראת סוף המאה ה-19 ערים גדולות בכל רחבי העולם התמודדו עם בעיה קשה ובלתי פתירה: בכדי לתפקד כהלכה הן היו תלויות באלפי סוסים אשר שימשו להובלת אנשים וסחורות. בשנת 1900, היו ברחובות לונדון מעל 11,000 "מוניות – סוסים" (סוס וכרכרה). היו שם גם כמה אלפי
את השבוע הזה יתאים לך לשכוח. לא מסוג השבועות שאיחלת לעצמך. כשנכנסת אליו לא תיארת לעצמך איך הוא יתפתח. איך הוא עדיין מתפתח. בהתמקדות למדתי, שאנחנו לא יכולים לנוע יותר מהר מהחלק הכי איטי שלנו. לפעמים החלק הכי איטי שלנו הוא ממש איטי. הרבה יותר איטי ממה שהיינו רוצים שהוא
התנצלותי על פוסט "כבד" ועל סרטון שאינו קל לצפייה. 62 שניות. יש מצבים שבהם זה כבר מאוחר מדי. נקודות אל-חזור שהחיים אחריהן כבר לא אותו דבר. בחיים הן מגיעות בהפתעה, ללא הדרמה, בניית המתח והמוסיקה שיש בקולנוע או בטלוויזיה. רגע אחד רגיל לגמרי ושניה לאחר מכן אנו בנקודת אל-חזור. פעמים
תגובות אחרונות