בספרו "מי מת", סטיבן לוין מזכיר את רעיון "ההכנה המושלמת לחיים" (המבוסס על תלמוד מהמסורת החסידית),שלפיו כל אדם נולד למען מאורע מסוים שיתרחש ברגע כלשהו במהלך חייו,אך לעולם אין לדעת מהו אותו המאורע ומתי הוא יתרחש.לכן, על האדם להיות ערני ומוכן בכל רגע ורגע לכל מה שעלול לבוא. מכיון שאיננו יודעים
כשעבדנו על מקרה במהלך סדנה שהנחיתי לפני זמן מה, אחת המשתתפות טענה בלהט: "אני במקומו, לעולם לא הייתי פועלת כפי שהוא פעל.לא משנה מה המצב ומה הסיבות, אסור לעשות את זה." נראה לי שהיא דיברה ממקומה.מנקודת המבט שלה. אני די בטוח שהיא במקומו, במצבו, מתוך תפיסתו ואמונתו,היתה פעולת בדיוק כמוהו. כשאני מאמין שאם "אם
"לפעמים התפילות החזקות ביותר הן גם הפשוטות ביותר.פעם, כששכבתי על שולחן הניתוחים וחיכיתי להרדמה,לקח אחד המנתחים את ידי ושאל אם אני רוצה להצטרף אליו ואל צוות המנתחים בתפילה.נדהמתי ועניתי בחיוב.הוא אסף את הצוות סביב שולחן הניתוחים לרגע של שקט, ואחר כך אמר בשקט:'הלוואי שיהיה לנו הכוח לעשות כאן את הדבר
ערב אחד, כששחר בתי הבכורה היתה בת כשנתיים,בזמן של אמבטיית ערב שגרתית,היא איבדה הכרה והתחילה לפרכס.אני זוכר את תחושת המעבר מ"אפס למאה" בשנייה.מערב רגיל ושגרתי למצב חירום אינטנסיבי ומלא בחוסר וודאות.כל ניסיונותיי להחזיר אותה להכרה לא הצליחו,והתקפי הפרכוסים שהיו לה בכל כמה שניות, תוך כדי גלגולי עיניים,רק הגבירו מאוד את
"משוב 360 מעלות" (ובקיצור "משוב 360") הוא מונח הלקוח מעולמות ארגוניים המתאר תהליך של משוב מקיף.הרעיון במשוב 360 הוא לבנות תמונה הוליסטית של עצמנו בעזרת שלושה מקורות משוב עיקריים:העובדים שתחתינו, הקולגות המקבילים לנו והמנהלים הממונים עלינו.כמי שהתנסה פעמים רבות בתהליך שכזה, אני מוצא ערך רב בתהליך ובמידע המגיע ממנו. משוב
השבוע השתתפתי בסמינר בן שלושה ימים בנושא ניהול ומנהיגות.האירוע הובל על ידי ארגון "מעוז" בהנחייתו הנפלאה של פרופסור ג'ושוע מרגוליס מבית הספר לניהול בהרווארד.לוח הזמנים היה אינטנסיבי מאוד עם פעילות רצופה משמונה בבוקר ועד שעות הערב המאוחרות. לפני הכנס, חשבתי לעצמי שאולי אקדיש את הפוסט השבועי למשהו מעניין שאלמד או
לשי, אחד החברים שלי, יש "גלשן כוננות" שנמצא תמיד בקרבת מקום, במשרד או ברכב שלו.כשיש "ים טוב" ואין לו משהו קריטי בעבודה,שי משנה תוכניות, מזיז פגישות ומפנה כמה שעות לגלישה."ים טוב" הוא משהו שתלוי בטבע ובמזג האויר, כך שלא תמיד ניתן להיערך אליו מראש.בשונה מאימון בחדר כושר או תרגול יוגה,
אחת החוויות המשמעותיות שנצרבו בי בבית הספר היסודי,היתה הרגע בכיתה ו' שבו גיליתי שאני לא מה"מקובלים" של השכבה. איציק וירון, שני החברים הכי טובים שלי דיברו לידי בהתרגשות על המסיבה המתוכננת ביום שישי הקרוב.מסיבה שלא הוזמנתי אליה ושעד כה לא ידעתי על קיומה.בשונה ממסיבות כיתתיות שכולם הוזמנו אליהן,זו היתה מסיבה
תפיסת התקשורת המקרבת (הידועה גם בשם "תקשורת לא-אלימה") דוגלת בחתירה לחיבור דיאלוגי, כבסיס ליצירת טוב משותף הנותן מענה לצרכים החשובים של כולם. אחד הפרקים המעניינים והחשובים והפחות מדוברים של גישת התקשורת הלא-אלימה, עוסק בנושא של שימוש בכוח. בחודשים האחרונים, תוך השתתפות באירועי המחאה מצאתי עצמי חושב על כך לא מעט.מחאה היא
אדם אחד בא לסוקרטס ושאל אותו: “שמעת מה אומרים על הידיד שלך?" “לא”, ענה סוקרטס, “אבל לפני שאתה מספר, תגיד לי, האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?" “אילו מסננות?”, שאל האורח. “הראשונה, מסננת האמת – האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת?" האורח היסס: “בעצם
תגובות אחרונות