נְבוּאַת לוֹחֲמֵי הַשָּׁמְבָּאלָה "מגיע זמן שבו כל החיים על פני כדור הארץ בסכנה.כוחות ברבריים מתעוררים ועולים.מתוך טירוף, מבלי להיות מודעים לדמיון הרב ולחיבור שביניהם, הם משקיעים את הונם בפיתוח כלי נשק הרסנייםונערכים למלחמת השמדה כוללת באמצעות טכנולוגיות המאיימות להחריב את העולם.בדיוק בתקופה זו, בה עתידם השברירי של החיים תלוי על
במוצ"ש הראשון שלאחר אירועי ה 7.10, עליתי לשיחת זום שאורגנה ע" עמותת "שותפים למסע".בשיחה התארח סטיבן ג'נקיסון, מורה מוערך למצבי משבר שמקדיש את חייו לליווי חולים סופניים ומשפחותיהם.באותו ערב, שמונה ימים לאחר שהאירועים התחילו, הכול היה עדיין טרי ופתוח.סיפורים התחילו להתפרסם, המצב היה רחוק מלהיות יציב, פחד גדול מהתפתחות מיידית של זירות
אתמול בערב יצאתי עם משפחתי לטיול לאור ירח מלא בנחל חוורים שליד מדרשת בן גוריון.בנסיעה דרומה לכיוון מצפה רמון כשהירח העגול התחיל לטפס בשמיים,התחילו דיווחים ברדיו על החיסול לכאורה של סינוואר, בשלב שזה לא היה ודאי עדיין.בתוך הנחל, כשמשני צידנו נקיק תלול והירח המלא מאיר את סלעי החוואר,אמר אחד החברים
לדרך שבה אנו חושבים ומסתכלים על דברים יש השפעה גדולה עלינו. הגדרה פשוטה מזוית קצת אחרת יכולה להוביל לשינוי תפיסתי והתנהגותי. הנה דוגמא להגדרה של ג'ים רוהן למה נחשב "קל" (Easy) בעיניו. נחשפתי אליה לפני מספר שנים והיא נחקקה בי מאז. עפ"י ג'ים רוהן, משהו ש"קל" לעשותו הוא משהו שאנחנו יודעים מהו, ושאם נעשה אותו הוא
"… ויש את העניין הזה … אני מבינה שהוא בעיה ושחשוב מאוד לטפל בו. אין לי מושג עדיין איך לגשת לזה או מה לעשות עם זה." את המילים הללו שמעתי השבוע ממנהלת שאני מלווה. לכולנו יש ברגעים מסוימים "עניינים כאלה". "העניין הזה" יכול להיות קשור למערכת יחסים כלשהי בחיינו, לעבודה
אתגרי ניהול הביצועים שמנהלים מתמודדים איתם הם תמיד פרי של פעולות עבר מתמשכות. הדבר שאנו פוגשים היום הוא תוצר של דברים שעשינו ולא עשינו בעבר. משוב שנתנו או לא נתנו. אמירות שאמרנו או נמנענו מלומר. החלטות שקיבלנו ובחירות שבחרנו. לכל דבר שאנו אומרים ועושים יש השפעה. לדרך שבה אנו מתייחסים לדברים מסוימים
השבוע נפרדתי מהחופש הגדול ומחבר. את החופש הגדול כולם מכירים. לחבר קוראים איתי לוי. הפרידה מהחופש הגדול היתה צפויה ומתוכננת. הפרידה מאיתי מפתיעה ופתאומית. שתי פרידות. שני סיומים של פרקי חיים מסוימים. שתי התחלות של פרקי חיים חדשים. שינוי. כשהעניינים "מתחממים" ונעשה אינטנסיבי במיוחד, אני אוהב לחזור לביירון קייטי, יוצרת
כשכתבתי במוצאי שבת שעברה את הפוסט "הזדמנות לתרגול", לא היה לי מושג עד כמה השבוע הקרוב שמחכה לי, יהיה שונה מהשבוע המתוכנן שחשבתי שמחכה לי. כמה מהאירועים הכי משמעותיים וחשובים שבו לא היו בלו"ז המקורי שלי: – שינוי תכניות חד ונוגע של חברה לעבודה, – הזמנה בלתי צפויה לפרויקט עתידי
לפני כחודש לקחתי חלק בכנס עסקי לצד כמה מאות משתתפים נוספים. במהלך הרישום לכנס התבקשתי למלא פרטים לגבי עיסוקי. התלבטתי מה לכתוב ולבסוף השארתי את זה ריק. כשהגעתי לכנס קיבלתי, כמו כולם, את תג השם שלי לענידה על הצוואר. כשהסתכלתי סביבי ראיתי שאני בין הבודדים המסתובבים עם תג שם שאינו
"התמחותי ברפואה לימדה אותי שיטות פשוטות וישירות. פגשתי מישהו, אבחנתי את בעייתו, החלטתי מה נדרש וסיפקתי לו את זה. המודל הרפואי שהקנו לי התמקד במה שאני כרופאה חושבת, מבינה או מחליטה, במה שאני כרופאה, יודעת. מאז גיליתי שרוב הזמן איני יודעת בעצם מה נדרש, ובאופן מפתיע עוד יותר, איני צריכה לדעת.
תגובות אחרונות