בשישה באוקטובר 1973, כשהייתי בן כשנה וחצי, בדיוק ביום שבו חל יום הולדתו השלושים ותשעה, פרצה מלחמת יום הכיפורים ואבי נקרא למילואים.אמא שלי, שהייתה אז בת שלושים וארבע, מצאה עצמה לבדה עם שני ילדים קטנים (אחי בן התשע ואני) בתוך חוסר ודאות גדול ומצב כלכלי קשה במשך קרוב לחצי שנה.כשמדברים
יעל ארד משתפת בספרה "ראשונה" על רגע מכונן שבו היא פגשה את אחד מגיבורי ילדותה,קאשי וואזאקי, אלוף העולם בג'ודו לשעבר.לאחר שניגשה אליו, קדה קידה של כבוד והציגה את עצמה, וואזאקי פנה אליה ואמר: " 'ארדו סאן, אני הייתי אלוף עולם ליום אחד !' אמרתי לו: 'קאשי וואזאקי, אתה היית אלוף
1.לפני קרוב לחמש עשרה שנים פניתי לידידי צביקה ברגמן וביקשתי להיפגש אתו.התחשק לי לכתוב ספר ורציתי לקבל מ"המומחה" עצות, טיפים, הכוונות וכלים.צביקה כתב עד כה עשרות ספרים בנושאים שונים.הוא כותב בקצב מטורף של 3-4 ספרים לשנה (כולל מחקר שנדרש לעתים)וברוב חנויות צומת ספרים וסטימצקי תמצאו מדף שלם או חצי מדף
אני כותב את המילים הללו ביום שישי בבוקר, לקראת סיום חופשה משפחתית ביוון.בעוד כמה שעות נעלה על הטיסה חזרה לארץ.אתמול בערב לאחר דיון של כעשר שעות הקבינט המדיני-ביטחוני אישר את התוכנית לכיבוש העיר עזה. הפער בין הרוגע שחוויתי כאן לבין מה שקורה בארץ ובעזה הוא עצום.הקצב הנינוח, הרוגע של האנשים,
במדבריות אוסטרליה ישנו צמח מיוחד במינו,היכול לשרוד עשרות שנים ללא טיפה של מים.חיים שלמים הוא מחכה בדריכות לרגע אחד,שבו ייווצרו התנאים המתאימיםוגשם יחל לרדת. כשזה קורה,גם אם למשך דקות ספורות בלבד,משהו בו נפתח מייד,מנצל כל טיפה הניתכת לכיוונו,סופג את מי החיים בצורה מופלאה כלשהי,מתרבה ומפיץ את זרעיו במהירות עצומה לכל
תגובות אחרונות