"רבים מאיתנו מוכנים להשקיע שש או שמונה שנים בלימודי תעודה.
אנחנו מאמינים שזה הכרחי לאושרנו.
אבל מעטים מאיתנו מוכנים להקדיש שלושה או שישה חודשים או אפילו שנה
בלאמן את עצמנו להתמודד עם העצב והכעס שלנו, בהקשבה בחמלה ובשימוש בדיבור אוהב."
**
"יש אנשים הרואים בכעס אנרגיה, ומרגישים שעלינו להשתמש באנרגיה הזו כדי להילחם למען צדק ושוויון חברתי.
כמובן, לכעס יש עוצמה רבה, אבל השאלה היא אם ביכולתנו לשלוט בו.
כשאתם כועסים, אינכם מאוד צלולים ואתם מסתכנים בגרימת נזק רב, גם לעצמכם וגם לעולם.
אבל אם אתם יודעים כיצד להפוך את הכעס לחמלה, עדיין נותר בידיכם מקור אנרגיה עוצמתי.
ועם אנרגיית החמלה הזאת, אנשים עשויים להיות נכונים למות כדי להציל את חייהם של אחרים.
אין להם ממה לפחד, ממש כמו אם המקריבה את חייה שלה כדי להציל את ילדה.
חמלה היא אנרגיה טובה יותר מכעס, כשם שאנרגיה סולארית טובה יותר מאנרגיה גרעינית.
אם כך, תרגול תשומת הלב כאן אינו להילחם בכעס או להדחיק אותו,
אלא לזהות, לחבוק, ובהדרגה להתמיר אותו לחמלה.
לשם כך אנחנו זקוקים למעט אימון."
**
תרגול תשומת הלב על דיבור אוהב והקשבה עמוקה
"מתוך מודעות לסבל הנגרם ע"י דיבור ללא תשומת-לב וחוסר היכולת להקשיב לאחרים,
אתחייב לטפח דיבור אוהב והקשבה חומלת כדי להקל על סבל וכדי לעורר פיוס ושלום בתוכי, בזולת ובקרב אומות וקבוצות אתניות ודתיות שונות.
מתוך מודעות לכך שמילים יכולות להסב אושר או לגרום סבל,
אתחייב לומר אמת ולהשתמש במילים שמעוררות בטחון, שמחה ותקווה.
שעה שכעס עולה בי, דעתי נחושה שלא לדבר.
אתרגל נשימה מודעת והליכה מודעת כדי שאוכל לזהות את כעסי ולהתבונן בו לעומק.
ידוע לי ששורשי כעסי נטועים בתפיסותיי המוטעות ובאי-יכולתי להבין את הסבל שבי ובזולת.
אדבר ואקשיב באופן שיעזור לי ולזולת להתמיר את סבלנו ולגלות דרך מוצא ממצבים קשים.
דעתי נחושה שלא להפיץ ידיעות שאמיתותן מוטלת בספק, ושלא להשתמש במילים שעלולות לזרוע מחלוקת או פילוג.
אתרגל חריצות נכונה כדי לטפח את יכולתי להבין, לאהוב, לשמוח, להכיל ולכלול וכדי להתמיר בהדרגה כעס, אלימות ופחד הטמונים עמוק בתודעתי."
**
כל הציטוטים מתוך הספר "זן ואמנות הצלת הפלנטה" מאת תיך נהאת האן.
להערכתי נחשפתי לטקסטים ולרעיונות האלה לראשונה לפני למעלה מעשור.
יכול להיות שכשאתם קוראים אותם אתם מתרגשים ומתמלאים בהשראה,
ויכול להיות שהם נשמעים לכם נאיביים או רוחניים מדי,
כאלו שלא ממש מחוברים לעולם האמיתי שבו אנחנו חיים.
עלי יש למילים האלה השפעה חזקה ומיטיבה שמרגיעה ומדרבנת אותי, מעוררת בי תקווה.
יש כאן עבורי מעין כוכב צפון שראוי לשאוף אליו.
המשפט "שעה שכעס עולה בי, דעתי נחושה שלא לדבר" מעורר בי התנגדות,
כי חלק בתוכי מפרש אותו כאי-לגיטימציה להרגיש כעס ולבטא אותו.
כשקוראים את המשפט ביחד עם הציטוטים הנוספים נראה שהכוונה היא לא להדחיק או להשתיק,
אלא לעודד תירגול מיטיב לפיתוח מיומנות של נוכחות עם כעס וביטוי שלו.
יותר מהכול, הקטעים הללו מזכירים לי את האחריות המלאה שלי
למחשבות, לתפיסות, לבחירות ולתגובות שלי, בכל מציאות חיצונית שהיא.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר