על האדם הבא כולכם שמעתם:
קונצנזוס בקרב כל חלקי העם
בעל קריירה מפוארת זה כ-30 שנה.
נחשב לאוטוריטה בתחומו ומקבל המון כבוד והערכה מאנשי המקצוע הבכירים ביותר.
אדם שלא מפסיק ללמוד, לקרוא ולהתחדש.
בכל יום הוא נותן מענה אישי לכ-250 לקוחות בעלי צרכים חשובים ודחופים במיוחד.
והביקוש לשירותיו רק הולך וגובר.
בפוסטים קודמים נגעתי בנושא הנתינה מזוויות שונות
הנתינה האינסופית של האדם הזה ברורה ומעוררת השראה.
אך מה שתפש את תשומת ליבי במיוחד וריגש אותי מאוד זו התפילה שהוא מאחל לעצמו.
את הראיון בן 12 הדקות עמו הוא מסכם במילים הבאות:
"התפילה שלי היא שאני לא אאבד את הרגישות למי שעומד מולי.
שלא אפתח אדישות.
שיישאר כל אחד כאילו זה פציינט ראשון שהגיע.
זה הפחד שלי וזו התפילה שלי."
איזו צניעות.
איזו חכמה.
איזו אנושיות.
כדי לגלות מי האדם המיוחד הזה ולצפייה בראיון המרגש עמו לחצו כאן.
כמה קל לאבד את הרגישות במרוץ החיים.
בטח ובטח אם אנו עמוסים ולחוצים.
כמה קל להפסיק לראות את האנשים שמולנו: בן/בת הזוג, ילדינו, לקוחות, עובדים, מנהלים, תלמידים, מורים, חברים.
במיוחד אם הם מתבטאים בצורה שקשה להקשיב לה או מתנהגים בדרך שלדעתנו היא שגויה.
מרשאל רוזנברג, מייסד גישת התקשורת המקרבת ממליץ לא להקשיב למה שאנשים אומרים אלא להקשיב לרגשות ולצרכים שלהם.
לא ממקום של התנשאות או עליונות.
אלא ממקום של אנושיות ושל רגישות.
של רצון אמיתי לראות את האדם שמולנו במלואו.
כדי לגלות מי האדם המיוחד הזה ולצפייה בראיון המרגש עמו לחצו כאן.
באילו מצבים אתם מאבדים רגישות לאדם שמולכם?
מה השיטות שלכם לשמר את הרגישות הזו ?
שבת שלום וחיים מלאים,
רוני
**תודה גדולה לאיריס בן נתן שהיפנתה אותי לראיון המרגש הזה