לפני שבע שנים בדיוק, בערב ראש השנה תשע"ג, כשלרשימת התפוצה הזו היו שבעים ואחד קוראים בלבד (!!!), שלחתי מסר שכותרתו "סגירה, התכווננות ופתיחה מחדש". היתה בו הזמנה לתהליך בן ארבעה שלבים המומלץ לסגירת השנה שמסתיימת ולפתיחת השנה החדשה. עם השנים, כשחזרתי לקרוא את המסר הזה, הוא הרגיש לי עדיין מאוד
ערב ראש השנה תשע"ח היום לפנות בוקר פרסמתי את הפוסט היומי האחרון לשנת תשע"ז. פוסט מספר 726, סוגר שנתיים של כתיבה יומית. התייחסתי לחוויה שלי ולתהליך שעברתי. שאני עדיין עובר. פוסט שהוא סיכום של פרק, חגיגה של שלב בדרך. יכול להיות שכבר קראתם אותו. אם לא, תוכלו לקרוא אותו כאן. או בעמוד הפייסבוק שלי.
ערב ראש השנה תשע"ז כל אחד ממקומו, כל אחת ממקומה: ערב של סוף וערב של התחלה. ערב של ביחד וערב של לבד. ערב של חיבור וערב של ניכור. ערב של מלחמה וערב של שלום. ערב של חולי וערב של בריאות. ערב של שיפוטיות וערב של אמפטיה. ערב של נוכחות וערב
לפני שלוש שנים בדיוק, בערב ראש השנה תשע"ג, כשברשימת התפוצה הזו היו שבעים ושניים אנשים בלבד, שלחתי מסר שכותרתו "סגירה, התכווננות ופתיחה מחדש". היתה בו הזמנה לתהליך בן ארבעה שלבים המומלץ לסגירת השנה שעברה ולפתיחת השנה החדשה. השבוע, כשחזרתי לקרוא את המסר הזה, הוא הרגיש לי מאוד מדויק, אך היה
יש משהו מתעתע בראש השנה. נקודה בזמן המעבירה אותנו מהדבר הקודם (השנה שעברה) לדבר הבא (השנה הבאה). בשנייה אחת מתחלף התאריך ומתחילה שנה חדשה. הזמן הוא המצאה חדשה יחסית. החיים הם לא ממש כאלה. (גם אם התרגלנו לחשוב עליהם כך) בחיים, בין הסוף של מה שהיה להתחלה של מה שיהיה
תגובות אחרונות