תגית: ענווה

הרעיון לקבוצת "7 ההרגלים" נוצר לפני כחודש וחצי. בשבועות האחרונים חלק לא קטן מהאנרגיה שלי הוקדש לבניית התוכנית ולגיבוש הקבוצה. השלב זה מסתיים כעת, והתוכנית תחל מייד לאחר החגים. עצירה למספר חגיגות ולהכרות תודה: א. אני עוצר את ההרשמה במועד שהגדרתי, עומד במילה שלי. לעצמי ולאחרים. ** ב. תהליך גיבוש הקבוצה דרש

"מילים, בין שהן מבוטאות בקול ובין שהן נשארות מחשבות דוממות, יכולות כמעט להפנט אתכם בקסמן. אתם אובדים בתוכן בקלות, ומהופנטים מתוך אמונה שכאשר אתם מצמידים מילה לדבר-מה, אתם יודעים מהו. אך אין זה כך. אתם רק הסוויתם את המסתורין בתווית. הכול – ציפור, עץ, אפילו אבן פשוטה ובוודאי האדם –

1. תפיסת נפרדות: "אם הייתי במקומך, הייתי נוהג אחרת." הדרך שבה פעלת אינה נכונה. אתה טועה/טיפש/רע/לא-בסדר ואני צודק/חכם/טוב/בסדר. אתה ואני נפרדים. ** 2. תפיסת אחדות: "אם הייתי במקומך, הייתי עושה אותו דבר." אם הייתי בדיוק באותו מצב שאתה נמצא בו, והיו לי את אותם ניסיון, חוויות חיים, אמונות, מניעים, תפיסות, משפחה, חברים,

את הרצאת פיתוח הקריירה שהעברתי השבוע פתחתי בוידוי: "איני מומחה מוסמך לפיתוח קריירות. התובנות ודרך החשיבה שלי אינן בהכרח רלוונטיות לכל אחד  ונובעות במידה רבה מניסיון החיים המסוים שלי ומליווי אחרים בפיתוח הקריירות שלהם" את סדנת התקשורת המקרבת לרופאים שהנחיתי השבוע פתחתי באמירה: "אני מקווה שתקבלו ערך רב בסדנה שיהיה

שני כאבים כאב הבדידות נובע מהמחשבה שאנחנו לבד.  שאנשים לא רואים אותנו, לא מבינים אותנו,  או שאולי רואים ומבינים אותנו אבל שלא אכפת להם מאתנו. כאב חוסר-המשמעות נובע מהמחשבה שמה שאנחנו עושים לא משנה.  שבין אם נעשה את זה ובין אם לא,  זה לא ישנה דבר וממילא לאף אחד לא יהיה אכפת. כשבדידות וחוסר-משמעות מגיעים

הבוקר, בזכות רויטל, נחשפתי ל"וידוי המשלים". על פי הרב קוק, בשעה זו של חשבון נפש, כשם שאנו מתוודים על עוונותינו, חשוב שנתוודה גם על מצוותינו. ברוח זו כתב הרב בנימין הולצמן את הוידוי המשלים: הוידוי המשלים "אהבנו, בכינו, גמלנו, דיברנו יופי, האמנו והשתדלנו, זכרנו, חיבקנו, טעמנו ספר, יצרנו, כמהנו, לחמנו עבור הצדק,

ציטוט: " דאג האמרשלד, שהיה מזכיר האו"ם העיר פעם הערה עמוקה ורבת משמעות: "הרבה יותר אצילי לתת את כולך לאדם אחד מאשר לטרוח ולעמול על הצלת האנושות כולה." אני מבין את משמעות הדברים כך, שגם אם אני מקדיש שמונה, עשר או שתים עשרה שעות ביום, חמישה, שישה ואפילו שבעה ימים

כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים, אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות. בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי. בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :

"לנצח אהיה אסיר-תודה לילדיי, על שחינכו אותי באשר למגבלות המטרה של לגרום לאנשים אחרים לעשות מה שאנחנו רוצים. הם לימדו אותי, קודם כל, שאני לא יכול להכריח אותם לעשות מה שאני רוצה. לא יכולתי לגרום להם לעשות שום דבר. לא יכולתי לגרום להם להחזיר צעצוע בחזרה לקופסה. לא יכולתי לגרום