לתובנה שאציג בעוד רגע הגעתי לאחרונה. אני חווה אותה כמרגשת ומשמעותית במיוחד והיא מחזיקה עבורי "קוד" פשוט, מעשי ועמוק לחיים. איני מתיימר לומר שזהו "הקוד" (בה' הידיעה) או שהוא יותר חשוב/טוב/משמעותי/עוצמתי ממשהו אחר. אני כן יכול לומר בלב שלם שעבורי "הקוד" הזה תורם לבהירות, יוצר רוגע ומנחה את דרכי פעמים
שלום, אתמול קיבלתי הודעה שמרשל רוזנברג, יוצר התקשורת המקרבת נפטר בשבת האחרונה. (ההודעה שפורסמה ע"י המרכז העולמי לתקשורת מקרבת בתחתית הפוסט). אני שם לב לשלוש תחושות מאוד נוכחות בתוכי כרגע: 1. עצב – על פרידה מאדם. על סיום של פרק. 2. הכרת תודה – על הזכות שנפלה בחלקי לפגוש את
ביום חמישי שעבר העברתי הרצאת תקשורת מקרבת לכמה עשרות משתתפות ומשתתפים בראש העין. בתחילת השבוע העברתי קורס תקשורת מקרבת לקבוצת סטודנטים מצטיינים לחינוך במכללת אוהלו שבקצרין. ביום ראשון הקרוב אעביר קורס תקשורת מקרבת לכמה עשרות עובדים ומנהלים. יש שאלה אחת שאני יודע בוודאות שתצוץ לקראת סוף הקורס או ההרצאה. אותה
דמיינו שאתם נכנסים לחדר חשוך ובו שתי דלתות פתוחות (כניסה ויציאה). אפשרות אחת היא להיכנס, לחצות אותו במהירות, לוודא שלא נתקלים בשום דבר ולצאת בדרך המהירה והקצרה. אפשרות אחרת היא להיכנס, לתת לעיניים להתרגל לחושך, להסתכל מסביב, לקחת את הזמן, לבדוק מה יש, ואז לצאת. לפני כעשרים וארבע שעות סיימתי
ביומיים האחרונים אני בעיקר שותק. ביום שני אחה"צ הופיעה לה צרידות רצינית שהתפתחה לאיבוד קול. הגרון לא כואב ואין בעיה לבלוע, פשוט לא יוצאים צלילים כשאני מנסה לדבר. ארבעים ושמונה השעות האחרונות אפשרו לי לחוות מה זה להיות חסר קול. ביומיים הללו התחדדו לי כמה וכמה שיעורים ואני רוצה לשתף
כשאתה מגיע לאסיפת הורים אחרי יום עבודה אינטנסיבי אתה לא מצפה ליותר מדי. בטח לא לשיעור מעורר השראה במנהיגות ובניהול. היא מחנכת "רגילה" בשכבת ט' בחטיבת ביניים "רגילה" בכפר סבא. יש לה כיתה "רגילה" ובה קרוב ל- 40 תלמידות ותלמידים. היא מושפעת מהאילוצים והמגבלות "הרגילים" של מערכת החינוך "הרגילה". השבוע
סוף יוני, זמן פרידה, זמן סגירות. אינטנסיביות של סוף שנה. סיום של תקופה. סיום של גן או בי"ס. סיום של חוג כזה או אחר. פרידה מקבוצת חברים. פרידה ממורה אהוב או ממחנכת יוצאת דופן. פרידה מסביבה מוכרת. פרידה משגרה ידועה. כיף של חופש גדול. התרגשות מטיול שכבר מגיע. לחץ מההתארגנות
מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ? מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים: – סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים. – שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה. – אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס. – ביקור שבעה וניחום אבלים. – הזזת ביקורת
יום הזכרון לשואה ולגבורה אחרי צפייה בתכניות בטלויזיה, האזנה לרדיו, הקשבה לסיפורים ולשירים. אחרי כמה שעות של הורדת הילוך, רפלקציה וכתיבה לעצמי. ברגעי זיכרון שכאלו מתחשק לי להיות עם עצמי. להתכנס פנימה ולחשוב, לקרוא, להיות. כמה מחשבות שמהדהדות עכשיו: גיל. מה זה מבוגר? מה זה צעיר? כמה מהר זה מתחלף?
רוברטו דה ויצ'נזו, שחקן גולף מפורסם מארגנטינה, זכה פעם בתחרות. אחרי שקיבל את ההמחאה וסיים לחייך למצלמות, הוא ניגש למלתחות המועדון והתארגן לעזוב את המקום. מאוחר יותר, כאשר הלך לבדו אל המכונית שלו במגרש החניה, ניגשה אליו אישה צעירה. היא בירכה אותו על זכייתו וסיפרה לו שהבן שלה חולה מאוד
תגובות אחרונות