15:20, יום רביעי 26/2, קורס יום של תקשורת מקרבת, הפסקה אחרונה לפני הקטע האחרון והמסכם… 29 נשים וגברים יוצאים לקפה, שירותים והתרעננות. יובל, אחת המשתתפות נשארת בכיתה. בסמס שקיבלה כרגע מהמחנכת של בתה בת ה-11 נכתב: "עדי הבריזה מהשיעור האחרון היום ולא נכנסה לכיתה". יובל קוראת את זה ומתחילה להילחץ.
"מנהל מקביל פנה לאחד מעובדיי הבכירים ללא ידיעתי והציע לו הצעת עבודה. כל זה בזמן שקבוצתי בתקופה קשה. הכי מעצבן אותי זה שהמנהל הזה חושב רק על עצמו ועושה מעשה לא נורמטיבי ולא מקובל. אני מתלבטת איך להגיב עכשיו ומה לעשות" נועה, מנהלת מנוסה בחברת היי-טק שיתפה בסיפור הזה, בפתיחת
תחילת ספטמבר 2013, יום חמישי 15:30. בעוד כשלוש שעות אני מתוכנן להנחות לראשונה סדנה מיוחדת וחדשה שפיתחתי. אני מרגיש הרבה לחץ, דופק מהיר ובוחר לקחת את הזמן, לבדוק מה קורה בתוכי, להקשיב לרגשות ולתחושות שעולות. את המסר הבא (מילה במילה) כתבתי לעצמי לפני אותה סדנה: ===== "אני שם לב למשהו
“האמת היא שמעט התאכזבתי ובעלי התאכזב יותר. זה היה מאד בסיסי ודומה לחומרים שקראתי או שמעתי באינטרנט. מבחינת העמקה וערך מוסף שאמור להיות במפגש הישיר – זה לא עבד עבורנו. מבחינת רמת הדיון – הרגיש יותר כמו מבוא, ומבחינת מה ש"נכנס" בשלוש שעות הללו זה הרגיש מעט מדי. יצא לנו
מספר משובים מרגשים שקיבלתי לאחרונה: "אני רוצה להודות לך על ההדרכה שקיבלתי ממך בשנה שעברה. עשית מעל ומעבר לציפיותיי כשעזרת לי לשפר את יכולות התקשורת הבינאישיות שלי. מבלי להישמע יותר מדי פלצני, השעה הבודדת אתך על תקשורת מקרבת, רגשות וצרכים, היתה בעלת ערך יותר גבוה עבורי מקורסים בני חמישה ימים
סב מספר לנכדתו סיפור: "זהו סיפור עתיק מאוד, מתקופת הנביא ישעיהו: לפי הסיפור אלוהים אמר שהוא ירשה לעולם להתקיים כל עוד יהיו בו שלושים ושישה צדיקים, אנשים המסוגלים להיענות לסבל שהוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אותם שלושים ושישה איש קרויים "ל"ו הצדיקים". אם בזמן כלשהו יהיו בעולם פחות משלושים
אני רוצה לשאול אתכם 4 שאלות חשובות על התפקיד שלכם. ההמלצה שלי היא לקחת את הזמן ולחשוב עליהן. לא לענות מיד. ללכת צעד צעד. שאלה שאלה. אין פה תשובות בית-ספר נכונות. פגשתי בשאלות הללו במתכונת הזו לראשונה לפני כחודש במסגרת קורס מרתק שאני עובר. הן היו עוצמתיות מאוד עבורי ומלוות
רוברט דה ויצ'נזו, שחקן גולף מפורסם מארגנטינה, זכה פעם בתחרות. אחרי שקיבל את ההמחאה וסיים לחייך למצלמות, הוא ניגש למלתחות המועדון והתארגן לעזוב את המקום. מאוחר יותר, כאשר הלך לבדו אל המכונית שלו במגרש החניה, ניגשה אליו אישה צעירה. היא בירכה אותו על זכייתו וסיפרה לו שהבן שלה חולה מאוד
זו היתה נפילה כואבת במיוחד. משהו שזוכרים הרבה זמן. אולי כל החיים. לפני כחמש שנים הוזמנתי ע"י מפקד בסיס חיל הים בחיפה להעביר סדנת יום בנושא קבלת החלטות. היה לי חומר מצוין, כלים מעשיים ואמונה שאשפיע בצורה משמעותית על לעשרים וחמישה הקצינים הבכירים ועל אלפי החיילים שתחת פיקודם. הסדנא נפתחה
ידעתי שזה יהיה דיון טעון ומורכב. הנושא רגיש, ההחלטות משמעותיות. מהתוצאות נגזרות משמעויות המשפיעות על עתיד האנשים בחברה, על הקידום שלהם ועל התגמול שיקבלו. לקבוצת המנהלים והמנהלות שמשתתפים בדיון הזה יש דעות שונות, פרשנויות מנוגדות והיסטוריה של עבודה משותפת בסביבה אינטנסיבית ולחוצה. דיון שיודעים איך הוא מתחיל אך קשה מאוד
תגובות אחרונות