אדם הולך ברחוב ורואה שלושה בנאים מניחים לבנים זו על זו. "מה אתה עושה?", שואל האדם את הבנאי הראשון. "אני עובד עבודה פיזית קשה ומשעממת בשמש היוקדת הזו, מבזבז את חיי על בניית קיר אבנים חסר משמעות שאף אחד לא באמת צריך." "מה אתה עושה?", שואל האדם את הבנאי השני.
אחד האתגרים הכי נפוצים והכי חשובים שאני נתקל בהם בכל שבוע הוא ניהול מתחים ועומסים. אני מבחין בין שני סוגים של מתחים: עומס אובייקטיבי ומתח נפשי. עומס אובייקטיבי הוא מצב שבו אנו עושים כמות רבה של משימות ועבודות. מתח נפשי הוא מצב שבו יש פער בין מה שהיינו רוצים שיקרה למה שקורה בפועל, ובמילים אחרות בין
קראתי פעם שכשאנחנו פוגשים בעיה כלשהי זה סימן שיש לנו את היכולת להתמודד איתה, ולאחר שנצליח להתגבר עליה, סביר להניח שנפגוש בעיה נוספת מורכבת יותר, שתהיה מותאמת לשלב ההתפתחותי שלנו. קל להבין את זה במונחים של משחקי מחשב או תחרויות ספורט: ככל שהמיומנות שלנו גדלה נפגוש שלבים מתקדמים יותר ויריבים מאתגרים
לפני מספר ימים עלה לאויר הראיון של ערן שטרן ושלי במסגרת הפודקאסט של ערן "עושים שינוי". איבדתי תחושת זמן ו"חפרנו" שם לא מעט. קרוב לשעתיים. נהניתי ממש במהלך השיח, ואפילו נהניתי מאוד להקשיב להקלטה. הכי נהניתי לשמוע אותנו צוחקים לא מעט תוך כדי. דיברנו על המון דברים ונזכרנו בכמה וכמה
לפני כחודש פתחתי חשבון השקעות וביצעתי רכישה של אגרות חוב. הפעם האחרונה שהשקעתי בבורסה היתה לפני כמה שנים טובות. בלשון המעטה, זה לא תחום שאני מרגיש בו בנוח. מספר ימים לאחר ההשקעה, כשאיגרת החוב שקניתי עלתה בשלושה אחוזים הרגשתי שמחה וסיפוק. שלושה אחוזים בפחות משבוע ! כמה שעות לאחר מכן, בדקתי מה
עשרים בעיות תקשורת נפוצות: 1. אנשים מפרשים משהו שאמרנו שונה ממה שהתכוונו אליו. 2. אנשים מוציאים דברים שאמרנו מהקשרם. 3. אנשים מייחסים חשיבות גדולה מדי לנושא שבעינינו הוא שולי יחסית. 4. אנשים מייחסים חשיבות קטנה מדי (או לא מייחסים חשיבות בכלל) לנושא שבעינינו הוא מרכזי ומהותי. 5. אנשים לוקחים אישית משהו שהתייחסנו אליו (למרות שלא
לפני שמתחילים לעבוד ביחד מקובל לחתום על חוזה עבודה. חוזה עבודה הוא מסמך משפטי המאגד בתוכו את הזכויות וההטבות השונות שצפוי לקבל העובד ושהארגון מחויב לספק אותם בתמורה לשעות העבודה שמוסכם עליהם. החוזה מתמקד במידה ניכרת בדברים החומריים ומטרתו ליצור בהירות שתשרת את העובד ואת המעסיק ותמנע אי-הבנות. לתפיסתי, ארגונים הם
לפני מספר ימים פירסמתי פוסט בפייסבוק שזכה לתגובות והתייחסויות רבות. אני שולח אותו גם כאן עבור אלו מכם שטרם קראו אותו. אם כבר קראתם אותו בפייסבוק, אתם מוזמנים לדלג לחלקו האחרון של הפוסט ובו מחשבות המשך שהתעוררו בעקבות הפוסט. בנוסף, עדכנתי את רשימת ההמלצות והיא כוללת יותר ממה שכתבתי בפוסט
אחד המנהלים שאני מלווה סיפר לי השבוע שהוא בחרדה מהשבועות הקרובים. נראה לו שהסגר הקרוב יהיה דומה לסגר הראשון שהשפיע עליו ועל משפחתו לרעה. זה היה סיר לחץ אחד גדול שנבע מכך שכולם בבית ושהכול הרבה יותר דחוס ואינטנסיבי. כשגם הוא וגם אשתו עובדים מאותו מרחב צפוף ומצומצם, בזמן ששני
לפני כעשרה וחצי חודשים, ביום הולדתי ה-48 עשיתי לעצמי רפלקציה של תריסר שנים, רבע חיים. אחת התובנות המרכזיות שאיתה סיימתי את הריפלקציה היתה: "אין לנו מושג…כשאנו עומדים בפתחה של תקופה אין לנו סיכוי לדעת כיצד היא תתפתח. הכול יכול להשתנות ולקבל כל-כך הרבה תפניות. אנשים ונושאים כל-כך משמעותיים שבחיי כיום, לא
תגובות אחרונות