לפני כשישים שנה הם נפגשו לראשונה.
כחצי קילומטר ממרכז העיר אראד, ברומניה.
היא, נערה צעירה שחיה עם הוריה,
והוא, בשנות העשרים לחייו, שבא לבקר את דודתו.
בדלת הימנית גרה דודתו.
בדלת השמאלית גרו היא, הוריה ואחיה הצעיר ממנה.
לפי גרסאות מסוימות הפגישה "המקרית" הזו
אורגנה ע"י דודתו ואמה,
שחששו מהתבוללות ורצו למצוא "סידור" יהודי כשר.
הדלתות השתנו (מצורפת תמונה) והדירות שופצו,
אך המבנים נותרו במקומם,
סביב אותה חצר ובאותו רחוב.
אתמול, שישים שנה אחרי,
זכינו להיות בין שתי הדלתות.
במקום שבו הצטלבו חייהן
של משפחות "פסטרנק" ו-"ויינברגר",
והובילו לשרשרת אירועים והתרחשויות,
לזרם ייחודי ואינסופי של חיים מלאים.
אני כותב לכם את הפוסט הקצר הזה מרומניה,
לקראת סיומו של טיול שורשים מרגש,
בחברת אמי, אחיה "הצעיר", דודתי, אחי ובת-דודתי.
בהרבה שמחה, ענווה והכרת תודה שמתחדדים במסע שכזה
ובהרבה געגוע לבני ובנות המשפחה שאינם אתנו כאן…
את חלקם נפגוש בעוד כמה שעות כשנחזור לארץ,
והאחרים ימשיכו ללוות אותנו,
נוכחים מאוד, בזיכרוננו ובלבנו.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר
*****
* לקבלת קורס תקשורת מקרבת חינמי ניתן להירשם בצד שמאל למעלה. פרטיות מובטחת.