בשישה באוקטובר 1973, כשהייתי בן כשנה וחצי, בדיוק ביום שבו חל יום הולדתו השלושים ותשעה, פרצה מלחמת יום הכיפורים ואבי נקרא למילואים.אמא שלי, שהייתה אז בת שלושים וארבע, מצאה עצמה לבדה עם שני ילדים קטנים (אחי בן התשע ואני) בתוך חוסר ודאות גדול ומצב כלכלי קשה במשך קרוב לחצי שנה.כשמדברים
השבוע, לפני עשר שנים בדיוק, יצאנו קבוצה של 25 חבר'ה לסופ"ש בגולן.זו היתה סוג של התארגנות ראשונה מאז השיחרור, שהתייצבנו אליה בהרכב כמעט מלא,כולל שלישייה שהגיעה במיוחד מחו"ל. כדי שמשהו כזה יקרה, לרוב צריך מישהו או כמה מישהו-ים שיהיו הכוח המניע, יארגנו וידחפו.לפני עשר שנים, הכוחות המניעים שלנו היו תומר
פניה לדרג מקבלי ההחלטות: זכרו שאתם "על הבמה" ושלמה שאתם עושים יש השפעה גדולה.התנהגו בצורה שילדיכם, נכדיכם והוריכם יהיו גאים בכם.התנהגו בצורה שתהיו גאים במי שאתם רואים שכשאתם מביטים במראה.הפסיקו ללבות שנאה ולשסות אנשים זה בזה.הפסיקו להאשים אחרים.התייחסו בכבוד זה לזה.הוו דוגמא אישית.הקשיבו.דברו אמת.שמרו על קוים אדומים ואל תחצו אותם.שלטו
בימים האחרונים אני זוכה לעבור מסע מרגש ומשמעותי עם חבריי מהשירות הצבאי. זהו מסע בן מספר ימים המובל על-ידי עמותת "בשביל המחר" בתמיכתה של עמותת העטלף, שכוונתו המרכזית לאפשר לנו לעבד ביחד חוויות מהשירות ומהחיים. מרבית הזמן אנו יושבים ביחד או מטיילים בטבע, מבשלים ארוחות, משתפים ומקשיבים, לומדים להכיר יותר
ביום שני השבוע שחר ביתי הבכורה השתחררה מהצבא. הבוקר אירחנו אצלנו ביחד עם המשפחות של פז ובר (שתי חברותיה לשירות ולשחרור), שתיית פרידה מרגשת בנוכחות כמה עשרות חיילות וחיילים. לאחר בראנצ' מפנק ושיחה חופשית החל סבב פרידות שבו ניתנה הזדמנות לכל מי שרצתה לומר כמה מילים אישיות לשלוש הבנות שמשתחררות.
כבר בגיל ארבע לימדו אותי להגיד תודה. אולי אפילו לפני. אם למשל התארחתי אצל חבר, קיבלתי מתנה מהדודה, או סיימתי לאכול, צריך להגיד תודה. כי זה מנומס. כי כך ראוי. כי אם לא תגיד אתה כפוי טובה. או סתם חסר תרבות. או שניהם. יש הבדל גדול בין תודה "טכנית" לבין
"היום הצלחתי. נוגה כעסה כי לא הסכמתי לה עוד גלידה במרכול, והיתה בתחושה של חוסר-צדק בגלל שלנבו כן קנינו עוד גלידה (כי מישהי אכלה לו חלק ממנה). היא כעסה, בכתה, הרביצה לי, והכל יחד עם מילים לא שגרתיות לכיווני. ואיכשהו הייתי בנוכחות טובה (אולי בגלל שישנתי מעט בלילה ואני מסגל
מה הקשר בין 3 החטופים, מונדיאל ומסיבת סיום חוג ? מה משותף לשלושת האירועים הללו ולאירועים רבים נוספים: – סדנה לכ-30 עובדים ומנהלים. – שיחת טלפון מחברה המאושפזת כבר שבוע עקב דלקת בעמוד השדרה. – אליפות "אן-בי-אי" של קבוצת סאן אנטוניו ספרס. – ביקור שבעה וניחום אבלים. – הזזת ביקורת
הוא נולד בצ'סטרפילד, גדל עם אמו וללא אב. כשהיה בתיכון "מצא" אותו רנדי קייב, מאמן קבוצת הכדורסל של ביה"ס, שלקח אותו תחת חסותו. בין השניים נוצר קשר מיוחד מאוד כשרנדי בנוסף לתפקידו כמאמן היווה עבורו את דמות האב שהיתה כ"כ חסרה לו. לאחר התיכון הוא התקבל לאחד הקולג'ים הטובים בארה"ב שפתח
אלו חלק מהרגשות שחוו אנשים בסביבתי הקרובה בשבוע האחרון או שחוויתי אני באופן אישי, בתוכי. תסכול וכעס אחרי מסר קשה במיוחד. לחץ לפני מצגת, דיון או הרצאה חשובה. ספק וחוסר ביטחון האם אנו עושים את הדבר הנכון. האם אנו מסוגלים. פחד שמשהו שאיננו רוצים יקרה או כבר קורה. כאב של
תגובות אחרונות