תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר
  • דף הבית
  • תקשורת מקרבת
    • מקרבת עסקית
  • קלפי רגשות וצרכים
    • משחקים והפעלות לעבודה עם קלפי רגשות וצרכים
  • סרטונים וחומרים
  • המלצות
  • אודות רוני ויינברגר
  • 5 דרכים לעבוד איתי
  • צור קשר

להצטרפות לרשימת תפוצה וקבלת קורס חינמי "תקשורת מקרבת למערכות יחסים ותוצאות בבית ובעבודה"

דואר אלקטרוני *
שם *

פוסטים אחרונים

  • מה שחשוב באמת 13/12/2019
  • מוניקה 06/12/2019
  • שפה של ריפוי פצעים 29/11/2019
  • מה זו מנהיגות 22/11/2019
  • ל"ו הצדיקים [תקן זמני] 15/11/2019
  • 3 שאלות נוכחות למיקוד אנרגיה ותשומת לב 08/11/2019
  • 6 שיעורים משמעותיים מהשבוע 01/11/2019
  • למידות ממאיר שמגר ז"ל 25/10/2019
  • עצירה לחגיגה 18/10/2019
  • שישה סוגים של מחירים – תכנית "7 ההרגלים" 13/10/2019

תקשורת מקרבת בפייסבוק

תגובות אחרונות

  • Dalia Shani - Nawi על "שבעת ההרגלים" – הזמנה לתכנית ליווי
  • עפרה ולדמן על שאלה אחת ומשפט אחד
  • אסתר ברסקה על דברים שלא אמורים לקרות
  • שלמה כוכב על מסר # 3 – התמדה
  • ברכה רפמן על מסר 1# – ערך
  • מרב נוב על כנות מבהילה
  • רעות על כלי ניהולי + מבחן השבוע האחרון
  • basmatez על 11 הרהורי מסע
  • הדס על תכנית מחויבות אישית [הזמנה למהירי החלטה]
  • אברהם על תכנית מחויבות אישית [הזמנה למהירי החלטה]

תגיות

אהבה אומץ אחריות אמון אמפטיה אנושיות בחירה הכרת תודה הקשבה השפעה התפתחות אישית חגיגה חיבור חיים חיים מלאים כוונה לראות מודעות מוות מנהיגות מנהלים מערכת יחסים משמעות נוכחות ניהול נתינה סיפור ערך פרשנות ציטוט צרכים קבלה קונפליקט קריירה קשר רגשות שינוי שיפוטיות שמחה תקשורת תקשורת אישית תקשורת אפקטיבית תקשורת בינאישית תקשורת מקרבת תשומת לב

ארכיון

אתרי תקשורת מקרבת

  • CNVC
  • NVC Academy
  • הבלוג של רוני ויינברגר

"לא אשנא"

"אני מאמין בדו-קיום, ולא במעגלים אינסופיים של נקמה ועונש.
ואולי האמת הסמויה על עזה יכולה להיקלט בתודעה רק כאשר מעביר אותה אדם שאינו שונא.
כמו רבים אחרים בעזה, הועמדתי בניסיון הנסיבות האכזריות כל חיי.
עד היום ראיתי בכל קושי הזדמנות להתחזק:
כל קושי שימש ספק אנרגיה שדחף אותי קדימה,
נשק שצייד אותי טוב יותר למאבק הבא.
אך ייתכן שהמבחנים האלה נועדו לחזק אותי כשליח,
שיכול לגשר על התהום במזרח התיכון"

*****

את המילים הללו כתב עזאלדין אבו-אלעיש, 
רופא פלשתינאי בעל תואר מהארוורד שנולד וגדל במחנה ג'בליה ברצועת עזה.
בין היתר עבד אבו-אלעיש במשך מספר שנים בביה"ח שיבא שבתל השומר.
בששה עשר בינואר 2009, 
במהלך "עופרת יצוקה" איבד אבו-אלעיש שלוש מבנותיו
לאחר שביתו הופגז ע"י כוחות של צה"ל.
במהלך ההפגזה נהרגה גם אחייניתו ונפצעו בני משפחה נוספים.
הזעקות שוברות הלב של אבו-אלעיש שודרו בשידור חי בערוץ 10 בזמן האירוע.
למרות האסון הכבד שהוא חווה נשבע אבו-אלעיש לא לשנוא, להאמין בבני אדם ולהאמין בשלום.
הציטוטים נלקחו מתוך ספרו "לא אשנא" שפורסם בשנת 2010.

השבוע ביליתי שעות רבות "במחיצתו" של אבו-אלעיש 
וקראתי בנשימה עצורה ובלב כבד את ספרו המרתק.

"טרגדיה אינה יכולה להיות סוף החיים שלנו.
אסור לנו להניח לה לשלוט בנו ולנצח אותנו.
החזון שלי למזרח התיכון הוא של מקום שמתאפיין בשלווה, בשיתוף פעולה ובאחדות.
כמו למרטין לותר קינג הבן, גם לי יש חלום.
חלומי הוא שילדי, ולמעשה כל הילדים הפלשתינים ובני דודינו הילדים הישראלים,
יהיו בטוחים, מוגנים ומוזנים היטב.
שיהיו להם אזרחות משלהם וזהות משלהם.
חלומי זה לא יתממש בעזרת מלים בלבד.
כל אחד ואחת מאתנו חייב לתרום ליצירת הרמוניה ולקחת חלק פעיל בקידום החלום לדו-קיום.
משכילים ואנאלפביתים, רעבים ושבעים,
כולנו חלק מהמשפחה האנושית.
אם נחשוב באופן קיבוצי במקום באופן פרטני, נחיה כמשפחה אחת שבה כולם דואגים זה לזה.
החזקים מסייעים לחלשים.
העשירים נותנים לעניים.
הבריאים עוזרים לחולים.
המשכילים עוזרים לבורים."

*****

תו"כ הקריאה קלטתי שזו הפעם הראשונה שאני מקשיב באמת לפלשתינאי מעזה.
רואה את העולם מנקודת מבטו.
מתחבר אליו כאדם.
וזה קורה כי אני מאמין לו. 
מאמין בו.
המחיר שהוא שילם כ"כ כבד ולמרות הכול הוא עדיין בוחר לא לשנוא.
באמת שאיני יודע איפה הייתי אני במקומו.

הקריאה טלטלה אותי ונגעה בי.
עוררה המון עצב ואמפטיה.
נתנה תקווה והעלתה תהיות האם זה בכלל אפשרי.
הגבירה הבנה ובלבול.
הכול ביחד.

וכשכל זה עלה,
זה לא היה במקום דאגה לתושבי ישראל ולחיילי צה"ל.
לא על חשבון הצרכים המהותיים לביטחון ושמירה על חיים.
זה לא עלה במקום אלא לצד.

"על אנשים נמאסה הדריכה במקום,
והם רוצים למצוא דרכים חדשות לשנות את נסיבות חיי היומיום שלנו,
המאופיינות בחוסר ביטחון.
משום כך אני מרגיש שלעת עתה עלינו להימנע מהצהרות רשמיות.
תחת זאת עלינו לחפש דרכים להיות יחד – 
במשחקי כדורגל, בוועידות, בארוחות ערב משפחתיות.
הצעד החשוב ביותר הוא להכיר אלה את אלה ולבנות כבוד הדדי.
אנו זקוקים למינון עצום של תקווה ואופטימיות בדרך לשלום.
ערכי הליבה שלי, הרפואיים במהותם,
אומרים לי שבני אדם הם בני אדם.
אם נתייחס זה לזה בכבוד והגינות,
אם נסרב לנקוט עמדה חד-צדדית,
אם נראה את הדברים בבהירות וניטול אחריות לפעולותינו – 
כי אז נצליח להתגבר על כיעורה של המלחמה.
הסכסוך במזרח התיכון לא ייפתר לעולם כל עוד יש שנאה כה רבה בשני הצדדים,
כל עוד סובלנות ופשרה אינן חלק מהמשוואה."

*****

יכול להיות שאבו-אלעיש הוא רק אדם אחד.
אולי הוא מיעוט זניח בקרב הפלשתינים ובקרבנו.
לא בטוח עד כמה הוא ואנשים כמותו יכולים להשפיע.
במיוחד היום, מה שהוא מציע נראה מאוד רחוק ולא ריאלי.

אבל … 
הוא בכל זאת קיים.
ואם כך הוא חי ומדבר למרות כל מה שהוא עבר,
אז מי יודע…? 
אולי יש עדיין תקווה…
אולי דברים יכולים להיות אחרת.
בעוד כמה חודשים, שנים או דורות.

אם הפוסט הזה נוגע בכם או מדבר אליכם,
אני ממליץ בחום לקרוא את הספר "לא אשנא".
לפגוש את אבו-אלעיש.
לפגוש את עצמכם.

שבת שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

לשתף

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Google+ (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • עוד
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)

תגובות

תגובות

"לא אשנא", אדם, אמפטיה, אנושיות, בלבול, הבנה, חיבור, כאב, עזאלדין אבו-אלעיש, עצב, שלום, תקווה

השאר תגובה לבטל

© 2013 תקשורת מקרבת לחיים מלאים | רוני ויינברגר | תכנות: רועי אייל
  • דף הבית
  • תקשורת מקרבת
  • קלפי רגשות וצרכים
  • סרטונים וחומרים
  • המלצות
  • אודות רוני ויינברגר
  • 5 דרכים לעבוד איתי
  • צור קשר
loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.