לפני מספר ימים קיבלתי מייל ממנהלת:
"יש לי עובד שהוא מהנדס מעולה ומוכשר מאוד.
הוא צריך אימון במיומנויות רכות ובאיך לתקשר עם אנשים שונים בכל מיני מצבים.
האם תסכים לעבוד איתו?
האם יש קורס שאתה ממליץ שייקח?"
די מפתה…
במיוחד לאור התשוקה שלי לנושא,
הידיעה של איך שינוי קל במיומנויות בתקשורת יכול "להטיס" אותו קדימה,
וגם בגלל החיבה למנהלת המסוימת שפנתה אלי.
אבל…
יש פה עניין קטן…
אני לא באמת מאמין שאנחנו יכולים לגרום למישהו אחר להשתנות.
גם אם אנו בטוחים שזה הדבר הכי חשוב, נכון, הכרחי ומדויק עבורו.
ולכן, במקום לענות ב"כן" או ב"לא",
שאלתי אותה את שתי השאלות הבאות:
– "האם הוא פתוח ללמידה?"
– "האם הצורך הגיע גם ממנו או רק ממך?"
והוספתי: "אם הוא מעוניין, מוכן ומחויב ללמידה אשמח להיפגש איתו
כדי להבין טוב יותר את האתגר שלו ואת צרכיו לפני שאני ממליץ על כיוון או על תהליך"
כשאנו חושבים שאנחנו יכולים או צריכים לגרום למישהו להשתנות,
אנו מאמינים שמשהו בו לא בסדר, מקולקל, שבור.
ובמצב הזה אנו רוצים לתקן אותו.
ההתייחסות פה דומה להתייחסות לחפץ ומחמיצה את האדם שמולנו.
כשאנו רוצים לעזור למישהו,
פעמים רבות אנו באים "מלמעלה".
מלאי כוונות טובות אולי אבל רואים את עצמנו בצד הנותן / החזק / העליון
ואותו בצד המקבל / החלש / הנזקק.
כשאנו באים לשרת,
ההסתכלות היא בגובה העיניים.
אנו רואים את האדם השלם שמולנו.
אנו מאמינים ביכולת שלו לפעול ולקחת אחריות,
מכבדים את הרצון ואת זכות הבחירה שלו.
אני מאמין שאנחנו לא באמת יכולים לגרום למישהו אחר להשתנות…
וגם, שאנחנו לא באמת יכולים למנוע או לעצור שינוי עבור מי שהחליט שזה מה שהוא רוצה !
מה דעתכם…?
אגב, אהבתי מאוד את התשובה שקיבלתי מאותה מנהלת:
"אחלה שאלות.
תן לי לבדוק את הנושא ולחזור אליך.
תודה על העזרה !"
אני מאחל לך שבוע מלא וממלא,
מכל הלב,
רוני ויינברגר
רוני יקר
אהבתי את השאלות ששאלת אותה – אולי הייתי מנסה לראות את הקושי שלה בסיפור – הרי היא זו שפנתה… עפי ביירון קייטי – אם אנחנו כל כך בטויחים במה האחר "צריך" – ייתכו שזה בדיוק הדבר שאנחנו זקוקים לו. לכן- קצת אמפתיה אליה יכלה לגלות עוד רבדים… מה דעתך?
הי יעל,
מסכים !
כיוון נוסף כמו שאת מציעה כמעט תמיד קיים ורלוונטי…
תודה !
רוני
יש כאלה שרוצים שילמדו אותם .יש כאלה שרוצים שיסבירו להם. יש כאלה שרוצים לדעת מה יש לך לומר והם יחשבו על זה.
חנוך לנער על פי דרכו אמר איש חכם וזה נכון גם לנערים גדולים בני 40,50,60 והלאה.
נושא המחויבות של התלמיד לעבור את הדרך היא המשמעותית מכולם לדעתי.
אוהב לקרוא את מה שאתה כותב רוני.יישר כח
צביקה
צביקה יקר,
אני מקבל ממך המון בדרכים שונות ושמח גם על התגובה המסוימת הזו ועל הפירגון הגדול שאני מקבל ממך.
תודה !
רוני
רוני היקר אשתף אותך במשהו אישי שחוויתי בדיוק היום…קיבלתי קידום בעבודתי והתמלאתי באנרגיות וברצון לעזור לתרום לתת מכל הידע שלי. משהו שחיכיתי לו כבר הרבה זמן והנה חלום שמתגשם. היום יצרתי קשר עם הקולגות החדשות לבדוק מה שלומן אם צריכות עזרה בהתארגנות. יש בי צורך לתת ולתת ולתת זה נותן לי סיפוק עצום. באחת השיחות אחת הקולגות חזרה ואמרה לי " אני כבר יודעת מה אני אעשה אני מאורגנת אני כבר הכנתי תכנית ויודעת בדיוק מה לעשות". לרגע נעצרתי ושמעתי את הצד שאומר "אני לא צריכה את הידע שלך, אני מסתדרת, אבל תודה". אני כל כך שמחה שתקשורת מקרבת לימדה אותי לעצור ולהבין מאיפה זה מגיע. ומה שכתבת כאן חיבר אותי לזה. ניסיתי לעצור את עצמי מלהתדכל מלמעלה עם כל הכוונות הטובות שלי ולא להתמקד בעצמי ובצרכים שלי אלא להבין את המקום שלה ולקבל את זה. עד לא מזמן באמת חשבתי על להביא שינוי במערכת, בגני הילדים, אצל הגננות. היום לאחר שאני קוראת את כל מה שאתה כותב שוב ושוב אני מבינה יותר ומקבלת את זה . שוב תודה!
הי ליאת,
תודה על הדוגמא הנפלאה הזו שממחישה כ"כ יפה את הרעיון שניסיתי להדגיש…
וברכות גדולות על התפקיד החדש והמשמעותי !
רוני