לפעמים אתה מבין את החשיבות של משהו שקורה לך או שמישהו אומר לך רק בדיעבד. אחת הדוגמאות המשמעותיות לכך עבורי התרחשה לפני קרוב לשלושים שנה במהלך השירות הצבאי שלי בשייטת 13. סיימתי קורס קצינים והתחלתי לעבוד על הכנות למבצע ראשון כקצין המוביל כוח לוחמים. זה לא היה המבצע הראשון שהשתתפתי
לפני מספר שנים היתה לי הזכות ללמוד עם ד"ר יאיר כספי במסגרת תוכניתו "פסיכולוגיה ביהדות". הוא אחד המורים המשפיעים על חיי וחלק מהמושגים ומהרעיונות שקיבלתי ממנו מלווים אותי גם כיום. הדבר הכי חזק שלקחתי מתהליך הלימוד עם יאיר הוא ההכרה באנושיות ובמוגבלות האנושית. גם שלי, וגם של כל אלו שסביבי.
השבועיים האחרונים שלי היה מלאים בלא מעט אתגרים וקשיים. איבדתי סבלנות מספר פעמים, הייתי יותר לחוץ מכפי שאני רוצה ולא תמיד הגבתי בצורה מיטבית. חלק מהעניין נובע מעומס ומהצפה, מריבוי של עניינים, מאתגרים מנטליים ורגשיים. אני בטוח שאני לא היחיד שחווה שבועות כאלו. כשאני מתבונן על השבועות האחרונים שלי ושל
אני אוהב לקרוא מאז שאני זוכר את עצמי. לספרים יש השפעה גדולה עלי. לפעמים משפט מסוים שאני קורא בספר הולך איתי שנים. כך היה עם "מנהיגות" של רודולף ג'וליאני. קראתי את הספר הזה לפני כעשרים שנה, פעם אחת בלבד. משפט אחד מהספר תפס אותי חזק בזמן הקריאה והולך איתי כבר
השבוע תוך כדי נסיעה לעבודה בחרתי (שלא כהרגלי) להקשיב לפלייליסט שירים בספוטיפיי. לאחר מספר שירים המוזיקה נקטעה ע"י פרסומת לפודקאסט בשם "הכירו את". הפודקאסט נשמע לי מסקרן ולאחר הנסיעה חיפשתי אותו ונרשמתי אליו. לאחר ההרשמה הקדשתי 3-4 דקות לריפרוף על הפרקים השונים ונמשכתי לאחד מהם – "בודהיזם ותורת הקוואנטים". בחרתי להוריד לעצמי
בסוף השבוע שעבר יצאתי עם עוד 20 חברים לסוף-שבוע מיוחד בדרום. חגגנו 30 שנים לגיוס ופינקנו את עצמנו בחמישי-שישי-שבת של מנוחה, זמן איכות ביחד, אוכל טוב, צחוקים ודיבורים. יש משהו נדיר בשלושה ימים שבהם רק נמצאים, ללא מחויבות, אחריות, תוכניות או מטלות. חלק מהקסם של המפגש זה חוסר האג'נדה שבו.
השבוע, במהלך ההכנה למפגש המסכם של סדנת החזון האישי ההוליסטי כתבתי לעצמי על שקף מספר נקודות מפתח חשובות שהתחשק לי לדבר עליהן בסיום הסדנה. פתחתי שקף חדש, כתבתי כותרת "נקודות מחשבה על חזון – לסיכום התהליך" ותוך כדי הקשבה לעצמי התחלתי למלא אותו בתוכן. רציתי להדגיש מספר נקודות מפתח מבלי להעמיס יותר
לפני כשבועיים ביקרתי חבר שישב שבעה על אביו. ביום שישי שעבר הגעתי לשבעה של חברה לעבודה שאמה נפטרה. אני עדיין זוכר את החוויה האישית שלי כשישבתי שבעה על אבי שנפטר לאחר התמודדות עם מחלה ממארת וקיבלתי את פניהם של מאות המבקרים שבאו לנחם אותי. רובם פתחו במשפט "שלא תדעו עוד צער",
השבוע שוחחתי עם אחת הקוראות של המסרים שאני שולח בימי שישי. לפני שניגשנו לעניין שלשמו קבענו לדבר היה חשוב לה להודות לי על השיתופים שלי בנוגע לספרים, פודקאסטים, וחומרים אחרים שאני צורך. היא שיתפה אותי שזה מעשיר אותה מאוד וושהיא רואה בזה נדיבות גדולה. האמירה הזו המשיכה להדהד בי גם
בשבועיים האחרונים אני משחק עם הרעיון של להתחייב לעשות משהו מסוים כל יום במהלך השנה הקרובה. כשאני כותב "משחק עם הרעיון" אני מתכוון שמצד אחד מתחשק לי ממש להתחייב לזה ושיש משהו ברעיון הזה שמרגש אותי. מצד שני אני לא בטוח שמתחשק לי לקחת על עצמי מחוייבות רשמית במקום פשוט
תגובות אחרונות