השבוע שוחחתי עם אחת הקוראות של המסרים שאני שולח בימי שישי.
לפני שניגשנו לעניין שלשמו קבענו לדבר היה חשוב לה להודות לי על השיתופים שלי בנוגע לספרים, פודקאסטים, וחומרים אחרים שאני צורך.
היא שיתפה אותי שזה מעשיר אותה מאוד וושהיא רואה בזה נדיבות גדולה.
האמירה הזו המשיכה להדהד בי גם בימים שאחרי פגישתנו.
בהשפעת השיחה איתה, הפוסט הנוכחי מוקדש למספר המלצות ושיתופים בדברים שהעסיקו אותי השבוע.
אני שולח במייל את הגירסה המקוצרת.
אם מעניין אתכם לקרוא יותר, אתם מוזמנים ללחוץ על הקישורים ולקרוא בהרחבה באתר.
4 המלצות:
א. ספר: לאחרונה סיימתי להקשיב לספר How to live של דרק סיברס.
הספר נכתב בצורה יצירתית מעשרים ושבע נקודות מבט שונות.
כל אחת מנקודות המבט מציגה תפיסה שונה של איך נכון לחיות ומה הדבר הכי חשוב בחיים.
למשל – על פי אחת הגישות הכי חשוב זה לחשוב לטווח הארוך ועל פי גישה אחרת הכי חשוב זה לחיות בהווה ולחוות כמה שיותר חוויות.
על פי תפיסה מספר 27 הכי חשוב זה איזון, על פי תפיסה 19 זה נתינה, ועל פי תפיסה 1 הכי חשוב זה חופש ועצמאות.
בסוף הספר דרק סיברס מציג מסקנה מסכמת. לא אגלה לכם אותה כדי לא לעשות ספוילר.
מספר דברים מעניינים שעלו בי תוך כדי ההקשבה לספר:
– כל אחת מנקודות המבט יושבת על ערך/צורך/רעיון מרכזי המהווה את העוגן המרכזי שעליו נבנית האידיאולוגיה.
– הספר מדגיש בצורה יצירתית ומהנה את השילוב הבא: מצד אחד כל אחד מהעוגנים הללו חשובים לחיים מלאים ומצד שני לחיות רק על פי עוגן מסוים אחד זו קיצוניות שמחסירה משהו.
– היו פרקים שהתחברתי אליהם מאוד ושמצאתי עצמי בחלקים ניכרים של התיאורים שלהם. זה היה די מדהים ומחבר לשמוע מישהו מדבר ב"קול שלי".
– היו פרקים שבקושי יכולתי להקשיב להם והרצתי אותם מהר, לפעמים אפילו תוך כדי דילוג על פסקאות שלמות.
– הפרקים שלא התחברתי אליהם נשמעו לי מוגזמים ומוקצנים. בתחילה חשבתי שדרק לא עשה עבודה מספיק טובה בחיבור לסוג הזה של נקודת המבט, אך בהמשך תהיתי אם זה נשמע לי הזוי רק מפני שנקודת המבט הזו רחוקה ממני. אני עדיין לא בטוח מה מביניהם נכון.
– 27 התפיסות ממחישות את השונות האנושית ומהוות תזכורת חשובה ל"פילטרים" שדרכם אנו ואחרים רואים את העולם וחיים את החיים.
– הרעיון שהערכים המרכזיים הללו הם רק פילטרים או אמונות יסוד מעורר בי פתיחות וסקרנות כלפי אחרים (מעניין מה הפילטר שלהם..) ומעלה סימני שאלה לגבי הפילטר שלי (האם אני מודע לפילטר שלי? האם אני רוצה לחיות את החיים דרך הפילטר הזה)?
ב. סרט: ראיתי השבוע את "הסרט על החיים ועל המוות" עם ענת גוב.
הסרט מבוסס על ראיון של אריק קנלר (סוכן אמנים) עם ענת גוב (בין היתר כותבת, מחזאית ותסריטאית, חולה בסרטן מתקדם, אשתו של גידי גוב) בסמוך למותה ושזורים בו חלקים נוספים כמו שיחות עם בני משפחה, קטעי מחזות שכתבה ועוד.
זה לא סרט עצוב על מחלה סופנית או על מוות, אלא סרט חשוב, מרגש ומצחיק על החיים ועל איך לחיות.
דוגמא למספר דברים שהדהדו בי במהלך הצפייה בסרט והמשיכו לחיות בי גם לאחריו: הרעב והמחויבות לכתיבה וליצירה, עוצמה חברות עמוקה, אומץ, הבעת דעה, ללכת עם האמת שלך, זוגיות ומשפחה.
מומלץ מאוד.
בתקופה זו הוא מוקרן בבתי הקולנוע לב, בהמשך יגיע גם לערוץ 8 בטלויזיה.
ג. "מלחמות פייסבוק":
לאחרונה יש לא מעט כתבות בנוגע לנזקים שיוצרת הרשת החברתית הגדולה בעולם (פייסבוק-וואטספ-אינסטגרם) ולהשפעה המזיקה והמכוונת שהחברה הענקית הזו מייצרת.
לדוגמא: פגיעה בדימוי גוף, העלאת שיעור דיכאונות, הטיית בחירות, הגברת קיטוב, העצמת שיח שנאה, הפצת פייקניוז ועוד.
"וול סטריט ג'ורנל" חשף בסדרת תחקירים מטלטלת את מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות ברשת החברתית הגדולה בעולם.
גלובס פירסם השבוע סדרת תרגומים למאמרים הללו וקרא להם "תיקי פייסבוק".
מומלץ מאוד לקרוא את המאמרים השונים ולפתח את המודעות לגבי ההשפעה המזיקה של הרשת הזו עלינו ועל העולם.
גם הספר "מהפכת הקשב" של מיכה גודמן שעוסק בנושא הזה מומלץ מאוד.
כוחות אדירים פועלים בזירה הזו, כסף עצום ופוליטיקה חזקה מעורבים.
פייסבוק לא הולכת להיעלם או להשתנות מחר בבוקר.
ועם זאת, ברמה המיידית יש דברים שאפשר לעשות.
האחריות היא גם, ובמידה רבה על כל אחד ואחת מאיתנו.
אני באופן אישי קיבלתי שתי החלטות:
א. להוריד פרופיל בפייסבוק ולגלוש הרבה פחות ברשת החברתית הזו.
אחת לשבוע (בממוצע) אני מעלה לשם את הפוסט שאני שולח לרשימת התפוצה שלי ויוצא החוצה.
ביום-יומיים שאחרי פרסום הפוסט אני נכנס לדקות בודדות כדי להגיב לתגובות ויוצא.
אני מכוון לשהות מצטברת שבועית בפייסבוק – חצי שעה או פחות, רק מהמחשב, לא מהסלולרי.
חשוב לי להשתמש בפייסבוק לצרכיי בצורה סלקטיבית וממוקדת ולא לגלוש שם על גבי האלגוריתמים שמעוצבים באפקטיביות למשוך אותי פנימה עוד ועוד.
ב. ברירת המחדל של וואטסאפ היא שבכל פעם שהודעה נכנסת נשמע צפצוף ומורגש רטט.
כשמדובר בכמה מאות הודעות ביום זו הפרעת קשב מתמשכת ובלתי פוסקת.
השבוע החלטתי לעשות ניסוי למספר ימים: לשנות את ברירת המחדל ולבטל את הצליל ואת הרטט.
המשמעות היא שבדומה למייל, התגובה שלי לא תהיה מיידית כיון שלא אראה חלק גדול מההודעות בזמן אמת.
יש משהו במהלך הזה שמעורר בי מתח ("ומה אם זה יהיה משהו חשוב ודחוף..?") ועם זאת אני משוכנע שאין שום ערך אמיתי עבורי בלקרוא לפחות 95% מההודעות בזמן אמת.
אני לא בטוח מה יהיו תוצאות הניסוי אבל אני אוהב את הרעיון של להתחיל לשחק עם זה ולא ללכת שבי אחרי ברירת המחדל וההרגלים שהוטבעו בי ושאינם בהכרח מיטיבים עימי.
לאחר בדיקה ראשונית אני מוצא שזה לא כזה פשוט ברמה הטכנית לשנות את ההגדרות, לבטל את ההתראות ולמנוע את הקפיצה של הודעה מול העיניים בכל פעם שהיא נכנסת.
אם יש לכם רעיון או ניסיון כיצד לעשות זאת אשמח לשמוע.
ד. "האי הזוגי" – תקשורת מקרבת לזוגות
לפני שנים זכיתי לפגוש לראשונה את מאיר שרפר שנחשף לתקשורת מקרבת ורצה לשמוע ממני קצת יותר על המסע שלי.
הלב הגדול שלו, הרעב להתפתחות והברק בעיניים נכנסו לי ללב.
לאורך השנים שמרנו על קשר, התכתבנו ונפגשנו מספר פעמים.
הבחירה שלי היא להתמקד בפיתוח תקשורת מקרבת בקרב ארגונים, חברות וצוותים.
הבחירה של מאיר היא לפתח תקשורת מקרבת בזוגיות ועבור זוגות.
בשנים האחרונות הוא עשה דרך מדהימה, מרגשת ומעוררת השראה וצבר ניסיון עצום בליווי גברים, נשים וזוגות.
מאיר הוא אחד האנשים הראשונים שאני ממליץ עליהם כשפונים אלי בנושא של תקשורת מקרבת בזוגיות.
בשבוע הבא מאיר מקיים סדרה בת 3 מפגשים וירטאוליים חינמיים בנושא תקשורת מקרבת וזוגיות.
בשבוע שלאחר מכן הוא מקיים מפגש חי של שאלות ותשובות ולאחר מכן המעוניינים יוכלו לקבל הזמנה לתהליך התפתחות ולמידה מעמיק בתשלום.
אם תקשורת מקרבת בזוגיות מעניינת אתכם וחשובה לכם אני ממש ממליץ לקרוא על מה שיש למאיר להציע בתהליך "האי הזוגי" שהוא יצר.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר