את "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" של סטיבן קובי פגשתי לראשונה עם השחרור מהצבא. זהו אחד הספרים הכי משפיעים על חיי. מקובי למדתי להגדיר הצלחה. קובי קורא לזה "היצירה המנטלית" ומציע "להתחיל מהסוף". אפשר להגדיר מהי הצלחה למפגש חד פעמי, למערכת יחסים, לקריירה או לחיים. כשאנו יודעים מהי הגדרת ההצלחה שלנו גדל הסיכוי שנגיע אליה. אחד הפחדים הגדולים שלי הוא להגיע לרגעי הסיום של החיים הללו ולגלות שפיספסתי. הגדרת הצלחה מחדדת אותנו ושומרת שנהיה בכיוון הנכון לנו.
בלימודי הרייקי למדתי להחזיק כוונה. כשאני מטפל ברייקי אני מכוון לטוב העליון של האדם שבו אני מטפל למרות שאין לי מושג מה זה אומר או איך זה נראה. לא בטוח שאדע אם הטיפול הצליח ומה זו הצלחה. הרייקי לימד אותי להחזיק כוונה לטוב, תוך כדי סקרנות ומבלי להיאחז בתוצאה מסוימת כזו אחרת.
תקשורת מקרבת ("לא-אלימה") איפשרה לי לראות את השיפוטיות שלי. כשההתנגדות הראשונית שלי למונח "אי-אלימות" ("למה צריך שתי מילים שליליות כדי לתאר משהו חיובי?") פחתה, המודעות לשיפוטיות שלי התחילה להתפתח. שיפוטיות כלפי עצמי, כלפי אנשים אחרים וכלפי מצבים. אי-האלימות במובנה הרחב נוגעת בהיבטים שונים של אי-קבלה ושל חלוקת העולם לרעים וטובים. השיפוטיות טבועה בנו והיא מנגנון אבולוציוני הישרדותי חשוב שמשרת אותנו. היכולת לזהות את ההאשמות, המחשבות והפרשנויות שלי ולהבחין בינם לבין מה שקורה מאפשרת לי להשהות שיפוט.
מויקטור פרנקל שכתב את "האדם מחפש משמעות" למדתי על המרווח שבין הטריגר לבין התגובה שלי, מרווח שבו טמונים החופש והצמיחה שלי. כשאני מתכחש לאחריות שלי, אני "תגובתי" ומופעל ע"י אמירות או פעולות של אנשים אחרים. אני יכול לקחת אחריות על המחשבות, הרגשות, המילים, הפעולות והכוונות שלי. לקיחת אחריות היא הכרה בכך שמה שאני עושה משנה ושיש לי בחירה.
בזכות גישות שונות, ביניהן התמקדות, תקשורת מקרבת ומיינדפולנס התפתחה בי הההכרה (ולאחר מכן גם היכולת) להיות נוכח עם מה שקורה בתוכי או מסביבי. לשים לב למחשבות ולפעולות, לחוות את הרגשות והתחושות, מבלי לתייג או לפרש אותם בצורה כזו או אחרת. להיות נוכח עם משהו או עם מישהו זו תנועה של חיבור שמהותה להיות ביחד, והיא שונה מתנועה שכוונתה לשנות, לעזור, לשכנע, לתקן, לפתור או להשפיע.
בתי ספר שונים, ביניהם השירות הצבאי, לימודי ההנדסה בטכניון והעבודה בסביבות עסקיות, סייעו לי לפתח מיומנויות חשובות של עשייה, יוזמה ותנועה: להתמודד עם אי-נוחות ועם חסמים, להשלים משימה גם כשהיא קשה, לעמוד במילה שאני נותן ולהתמיד. במסגרות אלו למדתי שוב ושוב שבמקרים רבים אנו יכולים יותר ממה שאנו מאמינים שאנו יכולים.
אירועי חיים שחוויתי ולימודי "פסיכולוגיה ביהדות" תרמו רבות לנוכחותה של חמלה בחיי. אנו יכולים הרבה ואנו לא יכולים הכול. החיים מפגישים אותנו עם מצבים קשים ומאתגרים שלפעמים הם מעבר למה שאנו יכולים לעשות או להכיל ברגע נתון. חמלה עצמית וחמלה לאחרים מזכירה לי את האנושיות הטבועה בנו ומאפשרת לי להעמיק קבלה, ענווה ורוך בתוכי ועם אחרים.
מפגשים עם מוות, לימודי היסטוריה ובודהיזם מסייעים לי להכיר בארעיות שלנו ולזכור שהכול זמני. הידיעה שהכול משתנה, שאנו פה לזמן מוגבל ושאנו משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה מעוררת ומחדדת אותי. עבורי זה לא רק עניין של חיים או מוות. זהו גם, ואולי בעיקר, הכרה בחשיבותו של הרגע הזה והכרה בהתהוות הגומלין ובחיבור האינסופי הקיים בינינו, גם כשאיננו מרגישים זאת או מודעים לכך.
לחגוג, לכאוב, ללמוד ולהכיר תודה הן ארבע תנועות מרכזיות שאני חווה בכל יום:
לחגוג זה לתת מקום לשמחה שבחיינו ולהכיר בה. שמחה על הישג שהשגנו, על חוויה שחווינו על משהו נעים שקרה לנו.
לכאוב זה לתת מקום לקושי, לעצב, לאובדן ולחוויות פחות נעימות שאנו חווים.
ללמוד זה לגלות דברים על עצמנו על אחרים ועל העולם, זה לגדול, להתפתח, לצמוח ולהשתפר.
להכיר תודה זה לראות ולחוות את המתנות שאנו מקבלים ונותנים, להכיר בחיבוריות שלנו לטבע ולאנשים המקיפים אותנו.
**
עד כאן רפלקצית חיים אישית ב-577 מילים.
בכדי לכתוב אותה הייתי צריך לעבור במסגרות שונות וללמוד ממורים שונים.
התהליכים השונים איפשרו לי ללמוד ולפתח איכויות שונות, לפעמים כאלו הנראות מנוגדות במבט ראשון.
באופן טבעי, כבני אדם אנו חשים משיכה לאיכויות אנושיות מסוימות ודחייה מאיכויות אחרות.
לדוגמא: האם אתם יותר מוכווני "עשייה" או "נוכחות"?
"מוכווני עשייה" מאמינים שיש דיבורים ויש מעשים ושפעולה חשובה הרבה יותר מסתם לשבת ולדבר.
"מוכווני נוכחות" מאמינים שעשייה יכולה להיות בריחה ושעשייה הנובעת מנוכחות הרבה יותר אפקטיבית.
האיכויות האנושיות הללו משלימות זו את זו ומהוות בסיס חשוב והכרחי לחיים מלאים.
חיים מלאים הם חיים של גם וגם:
גם להחזיק כוונה ללא תלות בתוצאה וגם להגדיר מהי הצלחה עבורנו ולהתמקד בהשגתה.
גם להיות מודעים לשיפוטים שלנו ולהשהות אותם וגם לקחת אחריות על בחירת המחשבות, המילים והרגשות שלנו.
גם להיות נוכחים עם מה שקורה ולקבל את זה וגם לפעול לשנות מצב נתון או להגשים רצון.
גם להכיר בפוטנציאל האינסופי הטמון בנו וגם להכיר באפסותנו ולחוש ענווה ויראת כבוד כלפי מורכבויות ועניינים הגדולים מאיתנו.
גם לזכור שהכול זמני ולחוות את החיים בפרספקטיבה רחבה, וגם לחוות בעוצמה את הרגע הזה כפי שהוא עכשיו.
**
חיים מלאים הוא מסע אנושי מסעיר ומרתק שכולנו לוקחים בו חלק כרגע.
תוכנית "חיים מלאים" בהנחייתי האישית יוצאת לדרך ביום שני ה 4/4.
שנים עשר מפגשים שבועיים בימי ב' בערב.
כשבוחרים לצאת למסע יודעים איך הוא מתחיל ואין לנו מושג איך הוא יתפתח.
ההרשמה בעיצומה ואתם יכולים עדיין להצטרף.
אשמח מאוד לצעוד אתכם ולצדכם.
כל הפרטים וקישור להרשמה כאן.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר