פגשתי את השיר הזה לראשונה לפני יומיים
והוא נגע בי בעוצמה.
עכשיו, ארבעים ושמונה שעות אחרי,
הוא עדיין כאן אתי.
אני עדיין כאן אתו.
"מה עשית היום?"
מילים ולחן אהרון רזאל
הנה חלק ממנו:
"על מה דיברת היום
למי הקשבת היום
האם פינית מקום או זמן
לשפוך ליבך כמים, בן אדם
לאן מיהרת היום
על ספסל עצרת לנשום
כל אדם צריך מדי פעם
לעצור ולהביט לשמיים
האם שמעת את השיר
ששרה הציפור לך
האם שמרת בכיסך
את העלה שנח על ראשך
האם כבר שרת שיר היום
האם מצאת שביל היום
האם הקשבת בחלום
האם ברכת לשלום
אדם בודד הולך מולך
לעולם לא תדע
מה עובר לו בנשמה… "
*****
השבוע שחלף היה מהיותר מלאים ומרגשים שחוויתי בחודשים האחרונים.
שבוע של התפתחות משמעותית והרבה תנועה.
כמה דברים לדוגמא:
– סדנת צוות ראשונה לארגון שהתחלתי ללוות.
– מפגש מרתק ומעורר עם אורנה ברביבאי בארוחת בוקר "מעוזית".
– עלייה לאויר של שיתוף פעולה חדש עם "פרוזו".
זה נשמע לא מעט וזה בטח לא מובן מאליו.
אבל…
הדבר המעניין באמת עבורי,
זה לראות ולהיווכח (שוב)
שהדברים "הגדולים"
שהכי ממלאים, נוגעים ומרגשים
הם בעצם הדברים הפשוטים והיום-יומיים
שלפעמים אי אפשר אפילו לרוץ לספר עליהם לחבר'ה.
*****
סוגר שבוע ברוח "אהרון רזאל" :
עשיתי,
רציתי,
חיבקתי,
חובקתי,
חיפשתי,
עצרתי,
המשכתי,
דיברתי,
הקשבתי,
נגעתי,
ננגעתי,
פיניתי מקום,
שיתפתי,
העזתי,
קיבלתי,
נתתי,
חגגתי,
עצרתי,
נשמתי,
שיחקתי,
הלכתי עוד צעד,
למדתי,
גדלתי.
תודה מיוחדת שמרית על השיר הזה שפגשתי בזכותך
ועל הנוכחות שלך לצדי בשבועות האחרונים.
שבת של שלום.
חיים מלאים.
רוני ויינברגר