לזכרו של טיך נהאת האן

בסוף השבוע הקודם (21.1.22) הלך לעולמו טיך נהאת האן, נזיר הזן הוייטנאמי, מורה, סופר, משורר, פעיל שלום ומועמד לפרס נובל לשלום.

בעשור האחרון הושפעתי רבות מכתביו, תפיסותיו והרצאותיו של טיך נהאת האן וציטטתי מהם לא אחת.
בכל פעם שהקשבתי לו או שקראתי את מילותיו היתה לכך השפעה מיטיבה עלי.

אחת התפיסות המעניינות של טיך נהאת האן היא בנוגע לחיים ומוות.
לדבריו חיים ומוות הן רק תפיסות.
יום הולדתנו הוא למעשה "יום ההמשכיות" שלנו שבו אנו משנים מצב מעוברים ברחם אמנו ליצורים חיים מחוץ לרחם.
לאחר שגופנו הפיזי מפסיק לתפקד אנו ממשיכים לחיות (גנטית) בגופם של ילדינו.
אדוות המעשים, החוויות, הזכרונות והמילים שלנו ממשיכים להדהד בעולם גם לאחר שנשימתנו דוממת.

על פי טיך נהאת האן, בדומה ללהבת גפרור או לענן איננו נולדים או נפטרים, אלא משנים צורה.
בתנאים מתאימים אנו מתקיימים או מופיעים וכשהתנאים אינם מתאימים אנו משנים צורה וממשיכים להתקיים בצורה אחרת.

אני מתחבר לתפיסה הזו.
טיך נהאת האן ואני לא נפגשנו מעולם ברמה הפיזית ועם זאת השפעתו על חיי עצומה.
למרות שבשנת 2018 הוא איבד את יכולתו לדבר, אני עדיין מקשיב בצמא, בהתרגשות ובהכרת תודה להרצאותיו ולספריו.
קולו ורעיונותיו מעוררים בי רוגע, בהירות ואופטימיות.

השבוע אני בוחר להביא אוסף חלקי מדבריו שליקטתי לאורך השנים.

אתם מוזמנים לקרוא על כך כאן.

לזכרו..

**
"חמש התזכורות" של טיך נהאת האן:

1. בדרך הטבע, אני אזדקן. אין מנוס מזקנה.
2. בדרך הטבע, אני אחלה. אין מנוס ממחלה.
3. בדרך הטבע, אני אמות. אין מנוס ממוות.
4. בדרך הטבע, כל היקר לי וכל אלו שאני אוהב ישתנו. אין מנוס מפרידה.
5. מעשי הם רכושי היחיד. קרקע תחת רגלי – אין מנוס מהשלכות מעשי.

**
"בפסיכולוגיה הבודהיסטית, אנו מוצאים את המונח 'תצורות פנימיות' או 'קשרים פנימיים'.
כאשר מישהו אומר לנו משהו לא נעים ואיננו מבינים את הסיבה לכך, אנו עלולים להתרגז.
קשר נוצר בתוכנו.
חוסר הבנה הוא הבסיס לכל קשר פנימי.
קשה לנו לקבל את העובדה שיש לנו רגשות שליליים כמו כעס, פחד וחרטה.
אנו יוצרים מנגנוני הגנה משוכללים כדי להכחיש את קיומם, אבל הרגשות האלה מנסים תמיד לעלות על פני השטח.
אנו יכולים ללמוד את המיומנות של זיהוי קשר ברגע שהוא נוצר בתוכנו, ואנחנו יכולים למצוא דרכים להתיר אותו.
אם נקדיש לקשר את מלוא תשומת לבנו ברגע שהוא נוצר, כשהוא עדיין רפוי, יהיה קל יותר להתיר אותו.
אחרת, עם הזמן, הוא מתהדק ומתחזק וקשה יותר לשחרר אותו."

~ הציטוט מתוך "How to Fight" מאת טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר).

**
"כאשר חיות ביער פצועות, הן נחות.
הן תרות אחר מקום שקט מאוד ופשוט שוהות שם מבלי לזוז במשך ימים רבים.
הן יודעות שזו הדרך הטובה ביותר עבור הגוף שלהן להירפא.
במהלך הזמן הזה הן יכולות אפילו להימנע מאכילה ומשתיה.
החוכמה של עצירה וריפוי עדיין חיה אצל בעלי החיים,
אבל אנחנו בני האדם איבדנו את היכולת לנוח."

~ מתוך "How to Rest" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**

"אני זוכר שיום אחד בשנות השבעים,
בזמן שעבדנו בעבור המשלחת הבודהיסטית-וייטנאמית לשלום בפריז, הגיעו חדשות נוראות.
הרבה אנשים נמלטו אז מוייטנאם בסירות, מה שתמיד היה מסע מאוד מסוכן.
נשקפו להם לא רק סכנות של סערות, מחסור בדלק, במזון או במים,
אלא גם סכנה של תקיפות מצד פיראטים שהיו פעילים לאורך חופי תאילנד.
הסיפור ששמענו היה טרגי –
פיראטים על סירה, גנבו חפצי ערך ואנסו ילדה כבת אחת עשרה.
כשאביה ניסה להתערב, הוא נזרק מהסיפון.
אחרי ההתקפה, הילדה קפצה גם היא מהסיפון.
שניהם נספו.

אחרי ששמעתי את החדשות האלה, לא יכולתי לישון.
רגשות העצב, החמלה והרחמים היו כה עזים.
אבל כמתרגלים, אנחנו לא יכולים להניח לרגשות כעס וחוסר אונים לשתק אותנו.
לכן תרגלתי מדיטציה בהליכה, מדיטציה בישיבה ונשימה מודעת,
כדי שאוכל להתבונן במצב יותר לעומק וכדי לנסות להבין.
דמיינתי את עצמי כילד קטן שנולד למשפחה ענייה בתאילנד, אבא שלי דייג אנאלפבית.
דור אחר דור, אבותיי חיו בעוני, ללא חינוך, ללא עזרה.
גם אני גדלתי ללא חינוך, ואולי עם אלימות.
יום אחד מישהו מציע לי לצאת לים ולהתעשר כפיראט ואני בטיפשותי מסכים,
נואש לצאת סוף כל סוף ממעגל העוני הנורא.
ואז, תחת לחץ מהפיראטים האחרים, וללא משמר חופים שיעצור אותי,
אני כופה עצמי על נערה צעירה ויפה.
כל חיי, איש לא לימד אותי איך לאהוב או להבין.
מעולם לא רכשתי השכלה.
איש לא הראה לי עתיד.

אם הייתם שם על סירה, חמושים ברובה, יכולתם אולי לירות בי.
יכולתם להרוג אותי.
אבל לא היה בידכם לעזור לי.
כשעשיתי מדיטציה באותו לילה בפריז,
ראיתי שמאות תינוקות ממשיכים להיוולד בנסיבות דומות והם יגדלו להיות פיראטים,
אם לא אעשה משהו עכשיו כדי לעזור להם.
ראיתי את כל זה והכעס שלי נעלם.
ליבי נמלא אנרגיה של חמלה וסליחה.
יכולתי לחבוק בזרועותיי לא רק את הילדה בת האחת עשרה, אלא גם את הפיראט.
יכולתי לראות את עצמי בהם.
זהו פרי ההתבוננות בריקות, בקיום ההדדי.
יכולתי לראות שסבל אינו רק פרטי, הוא גם קולקטיבי.
סבל יכול לעבור אלינו מאבותינו, או שהוא יכול להיות בחברה סביבנו.
ההאשמה והשנאה שלי פחתו והלכו,
ואני הפכתי נחוש לחיות את חיי בדרך כזו שבה אוכל לעזור לא רק לקורבנות אלא גם לתוקפים.
כך, אם תקראו לי תיך נהאת האן, אומר 'כן, זה אני.'
אם תקראו לי הילדה הצעירה, אומר 'כן, זה אני.'
אם תקראו לי הפיראט, גם אז אומר 'כן, זה אני.'
כל אלה הם שמותיי האמיתיים.
אם תקראו לי ילד עני באזור מלחמה, ללא עתיד, אומר "'כן, זה אני.'
ואם תקראו לי סוחר הנשק, שמכר את כלי הנשק שסייעו לאותה מלחמה, אומר "'כן, זה אני.'
כל האנשים הללו הם אנחנו.
אנחנו בקיום-הדדי עם כולם."

~ מתוך "אמנות החיים", מאת טיך נהאת האן, עמודים 29-31.
**
"החברה שלנו מבוססת על הגדרה מוגבלת מאוד של כוח, לאמור עושר, הצלחה מקצועית, תהילה, כוח פיזי, עוצמה צבאית ושליטה פוליטית.
ידידי היקרים, אני מציע שיש סוג אחר של כוח, כוח גדול יותר: הכוח להיות מאושרים ברגע הנוכחי, חופשיים מהתמכרות, פחד, ייאוש, אפליה, כעס ובורות.
כוח זה הוא זכותו המולדת של כל אדם, מפורסם או אלמוני, עשיר או עני, חזק או חלש ".

~ הציטוט מתוך "The Art of Power" מאת טיך נהאת האן (תרגום חופשי: רוני ויינברגר)

**
אימון הקשיבות הראשון: פתיחות

מודעים לסבל שנוצר על ידי קנאות וחוסר סובלנות, אנו נחושים לא להשתעבד לאף תורה, תיאוריה או אידיאולוגיה, כולל אלו הבודהיסטיות.
אנו מחויבים לראות את הוראות הבודהיזם כאמצעים מנחים המסייעים לנו ללמוד להתבונן עמוק ולפתח הבנה וחמלה.
הן לא תורות להילחם, להרוג, או למות עבורן.
אנו מבינים שהקנאות על צורותיה הרבות היא תוצאה של תפיסת הדברים בצורה דואליסטית או מפלה.
נאמן את עצמנו להתבונן בכל דבר בפתיחות תוך הבחנה מעמיקה בעקרון התלות ההדדית (interbeing) על מנת להתמיר את הדוגמטיות ואת האלימות שבתוכנו ובעולם.

אימון הקשיבות השני: אי-היאחזות בנקודות מבט

מודעים לסבל הנוצר על ידי היאחזות בנקודות מבט ותפיסות שגויות אנו נחושים להימנע מלהיות צרי דעת וכבולים לנקודות מבט נוכחיות.
אנו מחויבים ללמידה ולתרגול של אי-היאחזות בנקודות מבט ופתיחות לחוויות ולתובנות של אחרים כדי שנוכל ליהנות מהחוכמה המשותפת.
תובנה מתגלה באמצעות תרגול של הקשבה חומלת, הסתכלות מעמיקה ושחרור של רעיונות ולא באמצעות צבירה של ידע אינטלקטואלי.
אנו מודעים לכך שהידע שאנו מחזיקים בו כיום הינו בר שינוי ואינו אמת מושלמת או מוחלטת.
האמת נמצאת בחיים, ואנו נתבונן בחיים שבתוכנו וסביבנו בכל רגע, תוך מוכנות למידה במהלך כל חיינו.

מתוך "14 אימוני המיינדפולנס" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי: רוני ויינברגר).

**
במסגרת ראיון שנערך עם טיך נהאת האן לפני מספר שנים שאלה המראיינת:

"האם ההדרכה שלך שונה כשאתה מדבר אל פוליטיקאים, אנשי עסקים, מורים, רופאים או קציני משטרה?"

טיך נהאת האן ענה:
"העקרון יהיה זהה.
אבל בשלב ראשון צריך חברים שיראו לנו איך קבוצה כזו של אנשים מנהלת את חייה,
עם מה הם מתמודדים…. מה הקשיים, האתגרים והסבל שהם חווים ביום-יום.
כך נוכל להתחיל להבין אותם.
ואז, רק לאחר שנבין אותם, נוכל להציע הדרכה רלוונטית עבורם.
כלים המתאימים להם.
זו הסיבה שאנו ממשיכים ללמוד בכל יום ויום כשאנו מתרגלים ומלמדים."

**
האם אתה בטוח?

"ויכוחים וקונפליקטים רבים מתרחשים מכיוון שאנו כה בטוחים במחשבות ובתפיסות שלנו.
אחת התורות העמוקות ביותר שניתנו על ידי הבודהה היא שאנחנו לא צריכים להיות בטוחים מדי ברעיונות שלנו.
אל תלך שולל על ידי התפיסות שלך.
גם אם אתה בטוח שאתה רואה בבהירות, בדוק שוב.
שמור על ראש פתוח.
היה מוכן לשחרר את נקודות מבטך.
כנ"ל לגבי איך אנחנו רואים זה את זה ואת העולם.
האם הבנו את המצב בבהירות?
יש לנו אחריות לשקף את המצב באופן מדויק, מבלי לצבוע אותו על ידי עדשות הפחד או המוח המפלה שלנו.
התבוננות בהירה לא-מוטה ודיבור אוהב יכולים לתרום רבות לבניית קשר ולהסרת כעס, שנאה והפליה."

~ הציטוט מתוך "How to Fight" מאת טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר).

**
קשרים פנימיים

"בפסיכולוגיה הבודהיסטית, אנו מוצאים את המונח 'תצורות פנימיות' או 'קשרים פנימיים'.
כאשר מישהו אומר לנו משהו לא נעים ואיננו מבינים את הסיבה לכך, אנו עלולים להתרגז.
קשר נוצר בתוכנו.
חוסר הבנה הוא הבסיס לכל קשר פנימי.
קשה לנו לקבל את העובדה שיש לנו רגשות שליליים כמו כעס, פחד וחרטה.
אנו יוצרים מנגנוני הגנה משוכללים כדי להכחיש את קיומם, אבל הרגשות האלה מנסים תמיד לעלות על פני השטח.
אנו יכולים ללמוד את המיומנות של זיהוי קשר ברגע שהוא נוצר בתוכנו, ואנחנו יכולים למצוא דרכים להתיר אותו.
אם נקדיש לקשר את מלוא תשומת לבנו ברגע שהוא נוצר, כשהוא עדיין רפוי, יהיה קל יותר להתיר אותו.
אחרת, עם הזמן, הוא מתהדק ומתחזק וקשה יותר לשחרר אותו."

~ הציטוט מתוך "How to Fight" מאת טיך טהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר).

**
תפיסות שגויות

"לפעמים יש לנו את הרושם שמישהו רוצה לגרום לנו סבל בכוונה.
כשאנחנו מאמינים בזה, אנו מתרגזים מאוד, אפילו מתייאשים,
ורוצים לפגוע באדם הזה בחזרה, משוכנעים שהוא מהווה איום עבורנו.
מלחמה היא תולדה של אי-הבנה כזו וחשש כזה בקנה מידה גדול.
אנחנו יכולים לראות את אותו הדבר בחיינו שלנו בקנה מידה קטן יותר.
כאשר תקשורת אינה טובה, קל לאחוז בתפיסות שגויות.
דרך אחת לשחרר את התפיסות השגויות היא ליצור דיאלוג.
אנחנו יכולים לומר, 'אני רוצה לוודא שאני מבין את מה שאתה אומר'.
תחקור התפיסות שלנו והקשבה עמוקה ללא דעה קדומה או שיפוט הוא תרגול חזק מאוד ".

~ ציטוט מתוך "How to Fight" מאת טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
לעשות טעויות

"כיון שאנחנו בני אדם, אנחנו עושים טעויות.
אנחנו גורמים לאחרים לסבול.
אנו פוגעים ביקרים לנו, וחשים חרטה.
אבל בלי לעשות טעויות, אין שום דרך ללמוד.
אם אתה יכול ללמוד מהטעויות שלך, אתה הופך זבל לפרחים.
לעתים קרובות, הטעויות שלנו נובעות מחוסר המיומנות שלנו, ולא מכך שאנו רוצים לפגוע זה בזה.
אני חושב על ההתנהגות שלנו במונחים של להיות פחות או יותר מיומנים ולא במונחים של להיות טובים ורעים.
אם אתה מיומן, אתה יכול להימנע מלגרום לעצמך סבל ולגרום לאדם האחר סבל.
אם יש משהו שאתה רוצה לומר לאדם האחר, אז עליך לומר לו את זה, אבל עשה זאת במיומנות, בדרך שמובילה לפחות, ולא ליותר סבל."

~ מתוך "How to Love" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
ללא האשמה

"כשאתה נוטע עץ, אם הוא אינו צומח היטב, אתה לא מאשים את העץ.
אתה מסתכל על הסיבות שבגללן הוא לא צמח היטב.
ייתכן שהוא זקוק לדשן או ליותר מים או לפחות שמש.
אנחנו אף פעם לא מאשימים את העץ.
אולם אנחנו מהירים בלהאשים את הילדה שלנו.
אם אנו יודעים איך לטפל בה, היא תצמח היטב, כמו עץ.
להאשמה אין שום השפעה טובה.
לעולם אל תאשימו, לעולם אל תנסו לשכנע באמצעות ויכוחים;
הם אף פעם לא מובילים לשום השפעה חיובית.
זה הניסיון שלי.
ללא ויכוח, ללא שכנוע, ללא האשמה, רק הבנה.
אם אתה מבין, ואתה מראה שאתה מבין, אתה יכול לאהוב, והמצב ישתנה."

~ מתוך "How to Rest" מאת טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר).

**
רעיונות על אושר

"כדי להיות מאושרים,
עלינו להרפות תחילה מהרעיונות שלנו על אושר.
זה קשה.
לכל אחד מאתנו יש רעיון על אושר;
אנחנו חושבים שאנחנו חייבים להשיג משהו כזה או אחר,
או שאנחנו צריכים להיפטר ממשהו כזה או אחר כדי להיות מאושרים.
אנחנו חושבים שאנחנו צריכים תנאים מסוימים:
אנחנו צריכים את הבית הזה או את המכונית הזאת
או את האדם הזה לחיות איתו כדי שנוכל להיות מאושרים.
יש לנו את הרעיונות האלה על אושר.
אם לא הצלחנו להיות מאושרים ושמחים,
זה בגלל שאנחנו לכודים ברעיונות שלנו.
אז אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשחרר אותם.
הרעיון שלנו על אושר הוא המכשול העיקרי לאושר."

~ טיך נהאת האן / מתוך "How to Rest" (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
המתנה הגדולה ביותר

"אחת המתנות הגדולות ביותר שאנו יכולים להציע לאנשים, היא להטמיע בתוכנו אי-האחזות ואי-פחד.
זוהי הנחייה אמיתית, יקרה יותר מכסף או ממשאבים חומריים.
רבים מאתנו מפוחדים מאוד, והפחד הזה מעוות את חיינו ועושה אותנו אומללים.
אנו נאחזים בחפצים ובאנשים כמו אדם טובע הנאחז בבול-עץ צף.
כשאנו מתרגלים אי-מובחנות, בכדי לראות את התהוות-הגומלין והארעיות של כל הדברים,
וכשאנו משתפים את חוכמה זו עם אחרים, אנו מעניקים את מתנת האי-פחד.
הכול ארעי.
הרגע הזה עובר.
האדם הזה ממשיך הלאה.
אושר עדיין אפשרי."

~ מתוך "How to Love" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
המלחמה שבפנים

"אנחנו יודעים שרבים מאתנו לא רוצים לחזור הביתה לעצמנו.
אנחנו מפחדים.
יש הרבה סבל ומאבק פנימי שאנו רוצים להימנע ממנו.
אנו מתלוננים שאין לנו זמן לחיות, אבל אנחנו מנסים להרוג את הזמן הפנוי שלנו על ידי אי-חזרה אל עצמנו.
אנחנו בורחים על ידי הפעלת הטלוויזיה, ע"י קריאת רומן או מגזין, או שאנחנו יוצאים לנסיעה כלשהי.
אנו בורחים מעצמנו ואנחנו לא מתייחסים לגופנו, לרגשותינו או למצבינו הנפשיים.
אנחנו צריכים ללכת הביתה.
אם אנחנו במלחמה עם ההורים, החברים, החברה, או הכנסייה שלנו, ייתכן שזה מפני שמלחמה מתחוללת בתוכנו.
מלחמה פנימית מובילה למלחמות אחרות.
אנחנו מפחדים לחזור הביתה כי אנו חסרים את הכלים או את האמצעים להגנה עצמית.
מצוידים במודעות, אנחנו יכולים ללכת הביתה בבטחה מבלי להיות מוצפים מהכאב, הצער והדיכאון שלנו.
בעזרת אימון, באמצעות תרגול של הליכה מודעת ונשימה מודעת, נהיה מסוגלים לחזור הביתה ולחבוק את הכאב ואת הצער שלנו."

~ מתוך "How to Rest" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)
**
רשימות על הליכה

"כאשר למדנו ללכת לראשונה, הלכנו רק כדי ליהנות מהליכה.
הלכנו וגילינו כל רגע כשפגשנו בו.
אנחנו יכולים ללמוד ללכת כך שוב."

~ מתוך "How to Walk" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
לתקשר עם עצמנו

"לפעמים אנחנו רוצים להירגע כי אנו רוצים לא לחשוב.
זה נפלא; כולנו צריכים זמן לא-חשיבתי.
אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק להקשיב.
כאשר אנו מפסיקים לחשוב, אנחנו יכולים להתחיל לתקשר עם עצמנו על ידי הקשבה לגוף שלנו ולרגשות שלנו.
עם כל הטכנולוגיה שברשותנו, אנו צריכים רק מספר שניות בכדי ליצור קשר עם אנשים הגרים רחוק מאתנו.
אבל תקשורת אמיתית עם אחרים לא יכולה לקרות אלא אם כן אנחנו עוצרים, נרגעים ומקשיבים לעצמנו."

~ הציטוט מתוך "How to Rest" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
הדרכת הקשב הרביעית

דיבור אוהב והקשבה עמוקה – טיך נהאת האן

(תרגום חופשי: רוני ויינברגר)

"מתוך מודעות לסבל שנגרם ע"י דיבור ללא תשומת-לב וחוסר היכולת להקשיב לאחרים, אני מחויב לטפח דיבור אוהב והקשבה בחמלה, כדי להקל על סבל ולקדם פיוס ושלום בתוכי, באחרים ובקרב אומות וקבוצות אתניות ודתיות שונות.
ביודעי שמילים יכולות להסב אושר או לגרום סבל, אני מתחייב לדבר בכנות ולהשתמש במילים המעוררות בטחון, שמחה ותקווה.
כשכעס מתהווה בתוכי, אני נחוש לא לדבר.
אתרגל נשימה והליכה מודעת כדי לזהות את הכעס שלי ולהתבונן עמוק לתוכו.
אני יודע ששורשי הכעס יכולים להימצא בתפיסותיי השגויות ובחוסר ההבנה שלי את הסבל שבי ובאחר.
אדבר ואקשיב באופן שיעזור לי ולאחר להתמיר סבל ולראות את הדרך לצאת ממצבים קשים.
אני נחוש לא להפיץ ידיעות שאיני בטוח באמיתותן ולא להשתמש במילים שעלולות לגרום למחלוקת או לפירוד.
אתרגל מאמץ נכון כדי לטפח את יכולתי להבנה, לאהבה, לשמחה ולהכללה, ובהדרגה להתמיר כעס, אלימות ופחד השוכנים עמוק בתודעתי."

**
הקשבה אמפטית ודיבור אוהב

הקשבה אמפטית
כשאנו מתרגלים הקשבה אמפטית
חשוב לזכור שאנו מקשיבים עם כוונה אחת בלבד:
לסייע לאדם האחר לסבול פחות.
אנו נותנים לאדם שמולנו את ההזדמנות לומר את שעל לבו.
אפילו כשהאדם האחר אומר דברים קשים, פרובוקטיביים או לא מדויקים,
אפילו כשהאדם האחר מעלה האשמות, שיפוטים או תפישות שגויות,
אנו ממשיכים להקשיב עם כוונה אחת בלבד:
לסייע לאדם האחר לסבול פחות.

דיבור אוהב
לאחר שהקשבנו באמפטיה
אנו יכולים לעשות שימוש בדיבור אוהב
מתוך כוונה לשקם את התקשורת ולהעמיק הבנה.
כשאנו מתרגלים דיבור אוהב
אנו מדברים בדרך המעוררת שמחה, אמון ובטחון באדם האחר.
אנו לומדים להרגיע את עצמנו לפני שאנו אומרים את אשר על לבנו,
ובוחרים את מילותינו בקפידה כדי לסייע לאדם האחר
להבין את מה שאנו אומרים ולקבל את דברינו.

** הקטעים בהשראת הספר How to Fight מאת טיך נהאת האן

**
"כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו, מה אני באמת רוצה?
האם אני באמת רוצה להיות מספר אחד?
או האם אני רוצה להיות מאושר?
אם אתה רוצה הצלחה, אתה עלול להקריב את האושר שלך עבורה.
אתה יכול להיהפך לקורבן של הצלחה,
אבל לעולם אינך יכול להיהפך לקורבן של אושר."

~ טיך נהאת האן

**
"תרגול של מודעות הוא, למעשה, תרגול של אהבה.
כדי לעודד מודעות, באנשים המתעתדים לחיות עם אדם אחר,
ביקשתי מתלמידי לעזור לי להקים 'מכון לאושרו של אדם אחד'.
יהיו לנו תכנית שנתית וקורס אחד בלבד, שייקרא 'התבוננות עמוקה'.
במשך שנה ילמד כל תלמיד לתרגל התבוננות עמוקה בתוך עצמו
כדי לגלות את כל הפרחים והזבל הנמצאים בתוכו –
לא רק את אלה שיצר בעצמו,
אלא גם את המורשת שקיבל מאבותיו ומהחברה.
בסוף הקורס יקבל כל תלמיד תעודה,
שכתוב בה שלאותו התלמיד יש הכישורים הדרושים לנישואים.
לדעתי, חשוב שכל הזוגות הצעירים יתרגלו בצורה זו
לפני צאתם למסע הגילוי ההדדי, דהיינו – הנישואים.
אם הם אינם מכירים היטב את עצמם
ואינם מקדישים זמן להתרת הקשרים הפנימיים שבתוכם,
תהיה שנת נישואיהם הראשונה קשה."

~ מתוך הספר "לגעת בשלווה" מאת טיך נהאת האן.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תגובות

תגובות